תלמוד - נדרים יד א

אלא רבי יהודה היא . דאית ליה מכלל לאו הן: היינו רישא . כלומר כבר תנינא בפירקין דלעיל (נדרים דף י:) לחולין שאוכל לך לא כשר וכו' ומוקמינן לה כרבי יהודה ומאי קא משמע לן הכא אלא ודאי לא איצטריך הכא חולין אלא איידי דבעא למיתני כבשר חזיר כעבודת כוכבים תנא נמי חולין: רבינא אומר . הא דקתני חולין לאו דאמר חולין שאוכל אלא הכי קתני אלו מותרין כחולין האומר כבשר חזיר כעבודת כוכבים כו': ואי לא תנא חולין . דמשמע מותר כחולין הוא הוה אמינא בעי שאלה לחכם היכא דאמר כבשר חזיר או כעבודת כוכבים בעי למישאל אי הוה נדר אי לא ולהכי תנא חולין למימר דחולין גמורין נינהו דלא בעי שאלה: ומי איכא לאסוקי אדעתא . דבעי שאלה היכא דנדר כהאי גוונא אי לא תני נמי חולין: והא מדקתני סיפא האומר לאשתו הרי את אסורה כאימא . אע"ג דנדר בדבר האסור דלא הוי נדר: פותחין לו פתח ממקום אחר . לנודר זה לחרטה שצריך לבא לפני חכם ואין פותחין לו לומר הואיל ונדרת בדבר האסור לא כלום נדרת אלא מפתח אחר מראין לו ההיתר כדי שלא יקל את ראשו לכך כלומר להכי מצרכינן ליה שאלה ופותחין לו פתח ממקום אחר כדי שלא יהא קל בעיניו לידור בכך להזכיר אמו לגנאי ומדקתני בהא סיפא דצריך שאלה מכלל דרישא דלא קתני לא צריך שאלה ואפילו אי לא אמר חולין לא מצרכינן ליה שאלה: אלא חולין ממילא נסבה . כדי נסבה: דהא כתב נמי לאסור איסר . ונימא נמי עד שידור בדבר האסור: לא אמר כלום . אלמא אפילו שאלה לא בעי: לא אמר כלום מדאורייתא . הואיל דנדר בדבר האסור ומ"מ צריך שאלה כדי שלא יקל את ראשו בכך: תלמיד חכם . לא בעי שאלה דאקרי בעלמא היא דאירע לו ולא יקל את ראשו בכך ומתני' מיירי בעם הארץ דאי אמרת אפילו שאלה לא בעי יקל את ראשו להיות נודר כך:

היינו רישא . פירוש מתני' דפ''ק דתנא לחולין שאוכל לך לא כשר וכו' ואוקימנא כרבי יהודה: איידי דתנן כבשר חזיר . וכייל דברים הרבה שאין הנדר חל תנא נמי חולין בהדייהו דבעי ליישב לעולם מתני' לאוקמה דאיצטריך למידק הא לחולין וכר' יהודה ואע''ג דתנינא חדא זימנא פ''ק תנייה אגב גררא ול''נ דלאו לדוקיא אתיא מתני' אלא לגופיה אע''ג דלא הוי שום רבותא מ''מ תנינא אגב גררא דאינך והשתא מתוקמא גם כר''מ ולהכי לא הוי מצי למיתני קרבן שאוכל לך: ה''א דבעי שאלה מדרבנן ומי מצי למימר הכי והא מדקתני סיפא . וא''ת היכא ס''ד דבעי שאלה מדרבנן והא קתני דמותרין וי''ל דס''ד דמותרין ר''ל מדאורייתא וכה''ג אמרינן לקמן ד' נדרים התירו חכמים ואפ''ה קאמר בגמרא דבעי שאלה מדרבנן: ה''א דבעי שאלה מדרבנן ומי מצי למימר הכי והא מדקתני סיפא . וא''ת היכא ס''ד דבעי שאלה מדרבנן והא קתני דמותרין וי''ל דס''ד דמותרין ר''ל מדאורייתא וכה''ג אמרינן לקמן ד' נדרים התירו חכמים ואפ''ה קאמר בגמרא דבעי שאלה מדרבנן: אי הכי אפי' בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור איסר . וא''ת א''כ כי ידור נדר לדבר הנדור למה לי וי''ל דלא תימא דדבר האסור חמיר (פי') [טפי] להתפיס בו מדבר הנדור: ההיא מיבעי' ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו' . דמוקי לה בשבועות פ''ג (דף כ.) למתפיס בנדר או למתפיס בשבועה שאומ' זה כזה ונפקא לן מכפילות הלשון דלאסור איסר וא''ת התינח לאביי דמוקי ליה הכי פ''ג דשבועות אלא לרבא דאמר התם מתפיס בשבועה ובנדר לא כלום הוא והך ברייתא מפרש לה ואיזה הוא איסר נדר האמור בתורה הרי שאמר הרי עלי שלא לאכול בשר וכו' דכיון שמזכיר בהדיא שלא לאכול הוי עיקר הנדר ומסברא נפקא ליה ולא משום פסוק א''כ לדידיה כפילות דלאסור איסר למה לי ושמא יש לומר דלרבא אין להקשות מן הכפילות מלאסור איסר משום דרבא אמר התם דאיסר הוא לשון בפני עצמו [ואם] הוציאו בלשון נדר נדר כגון שאמר ככר זה עלי לאיסור ואם הוציאו בלשון שבועה שאמר איסור שלא יאכל (בדבר) [ככר] זה הוי כאילו אמר שבועה שלא אוכל ככר זה ודריש ליה התם משום דאיסר זה הטילו הכפילות בין נדר לשבועה וכיון דלשון הוא לעצמו ליכא למידרש מן הכפילות שיתפיס בדבר מידי דהוה אשבועה דכתיב או השבע שבועה כפילות ואפילו הכי לא דרשינן מן הכפילות שיתפיס בדבר האסור ע''י שבועה בכפילות מנדר משום דגלי קרא בעלמא לא תשבעו בשמי לשקר דמשמע שהוא לשון לעצמו שאסר עצמו בלשון שבועה הילכך לרבא לא קשיא כלל מן הכפילות כדפרי' כך נראה למורי שי': ורמינהו הרי את עלי וכו' . יודע היה דמתניתין ורמינהו הרי את עלי וכו' . יודע היה דמתניתין דבעי התרת חכם אינו כ''א מדרבנן דדבר הנדור בעי אלא ס''ד דהך ברייתא דקתני לא אמר כלום אפי' מדרבנן לא בעי שאלה מדקתני לא אמר כלום וכן מוכח שינויא דאביי דקאמר לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן: ה''ג בהך ברייתא הרי את עלי כבשר אמי כבשר אחותי ואאחותו של הבעל קאי אבל ל''ג כבשר אמה כבשר אחותה דמשמע דאמה ואחותה של אשתו קאי ול''נ דא''כ הוה ליה למימר כבשר אמך או כבשר אחותך דהא במדבר עם אשתו מיירי כדקאמר הרי את עלי אלא גר' כבשר אמי כבשר אחותי אך הסופרים טעו לכתוב אמה ואחותה: רבא אמר הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ . ואביי מדלא משני הכי משמע לדידיה דאין חילוק בין תלמיד חכם לעם הארץ ואפי' בת''ח בעי שאלה מדרבנן: והתניא הנודר בתורה וכו' . פירוש והתניא בניחותא שיש חילוק בין ת''ח לעם הארץ: