תלמוד - נדרים עח ב

צריכין קידוש . דכתיב (ויקרא כג) אשר תקראו אותם במועדם: שבת בראשית אין צריכה קידוש . דחיילא וקדשה מאליה: השותק על מנת למיקט . שאינו שותק כדי לקיים הנדר אלא שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים שהיא סבורה שהוא שותק על מנת לקיימו: אפי' מכאן עד י' ימים . יכול להפר הואיל ולא היה דעתו לקיים: מאי לאו בשותק על מגת למיקט . וכגון דאמר לחד דלמיקט עביד דכי מת ביום שלאחריו אין יכול להפר ותיובתא דרבי חנינא: לא בשותק על מגת לקיים . ולכך אינו יכול להפר: היינו או שמע וקיים . ותרי זימני למה לי: בשותק סתם . ולחומרא אזלינן:

מועדי יי' צריכי' קידוש ב״ד . שצריכי׳ לקדש ניסן לעשות בו פסח בט״ו בו: ואין שבת בראשית צריכה קידוש . שאין צריך לקדש יום ראשו׳ לקדש בשביעי בו לשבת: מועדי יי׳ צריכים מומחי׳ . כדכתי׳ (דקרא כג) אלה מקראי קדש אשר תקראו אותס קרי ביה אתם משה ואהרן דמומחי׳ נינהו: ואין נדרים צדיכי׳ מומחין. ולהכי סמך פ׳ נדר׳ למועדי׳ לדרוש כן וע׳׳כ תלתא הדיוטו׳ בעי' כדפי׳ (ע׳׳א ד׳׳ה להכשיר) מדאצטרי׳ ראשי המטו׳ ליחיד מומחה: השותק ע״מ למקט . שתצטער אשתו ובדעתו לבטל לה אחרי כן: אימתי [אמרו] מת הבעל כו' . היינו ברייתא דאייתינן ריש פרקין (לעיל נדרים סח.): מאי לאו . הא דתנן שמע ושתק ע׳׳מ למיקט וקתני דהוי שתיקה מעליא ומהשתא הוא לסמיך אדבסמוך דאי בעי"מ לקיים היינו שמע וקיים: שותק לקיים . כמו לקיים בהדיא ואין יכול להפר: