תלמוד - נדרים פ ב

שנית אם ארחץ . זה דהוי ענוי נפש לרבי יוסי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו: אם לא ארחץ דקתני היכי דמי (אילימא) דאמרה תיתסר הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ במי משרה . תרחץ איכא ניוול ואע"ג דרחצה מיהו משום דאין המים יפים ויש להן ריח רע הויא ניוול ור' יוסי סבר תרחץ ואין בכך כלום דבההיא יומא לא שמיה ניוול: דכוותיה גבי קישוט . דקתני סיפא אם לא אתקשט דאמרה תיתסר עלי הנאת קישוט כגון כיחול ופירכוס אם לא אתקשט בנפט לכלוך הוא שהנפט מסריח: לעולם . כדאמר מעיקר' דאסרה הנאת רחיצה עלה לעולם ומתני' חדא קתני דהכי אמרה אם ארחץ [ושבועה שלא] ארחץ דאיתסר עלה רחיצה לגמרי אפי' בזימנא חדא ואי נמי דאמרה הנאת קישוט עלי לעולם כגון קישוט דבגדי צבעונין וקישוט בשמים אם אתקשט אפילו פעם אחת ושבועה שלא אתקשט כלל ורבי יוסי לטעמיה דלניוול לא חייש כלל וליכא ענוי נפש וליכא למיפרך נמי כדפרכינן לעיל דליתני תנאי זה אין בו ענוי נפש דהכא ליכא תנאי כלל מדאתיא שבועה אבתריה ועקרה לה: אע"פ שאסור בכולן . בכל הני דאית בהו צד ענוי ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה: אינו חייב עליהן כרת אלא על האוכל ועל השותה והעושה בו מלאכה . דלא חייבה תורה אלא בהני דכתיבי בהדיא גבי יום הכיפורים דכתיב תענו את נפשותיכם משמע שהנפש יודעת הענוי וזהו ענוי אכילה ושתיה דרגיל בהו וכיון דלא אכיל ההוא יומא ידיעה עינויא: רחיצה לא ידיעה עינויא . דלאו כל יומא רגיל למירחץ והשתא נמי כי לא רחיץ לא הוי ניכר הענוי: אבל גבי נדר דכתיב לענות נפש . משמע שעתיד לענות והיינו נמי רחיצה דאתיא ליד ענוי נפש ואהכי מיפר לה: מעיין של בני העיר . שמושך והולך לעיר אחרת ואין בו אלא כדי סיפוק שתייתן של בני אותה העיר הרשות בידן לסותמו שלא ילך לאותה עיר אחרת שלמטה הימנה לפי שהמים שלהן הם והמים ברשותן חייהן קודמין לחיי אחרים: ואם יש בה כדי חייהן של אלו ושל אלו ואין בה להסתפק ממה שנשאר מאותו מעיין אלא כדי בהמתן של בני אותה העיר: כביסתן וכביסת אחרים . אם יש בו כדי חיותן וכדי בהמתן של בני אותה העיר ואין במה שנשאר במעיין אלא כדי כביסת בגדיהן של בני העיר: חיי אחרים וכביסתן . שיש לבני העיר ולבהמתן להשקות ממעין אחד ואין כביסה להם אלא זה ואף חיי אחרים תלויין בו ואין בו אלא כדי שיעור של אחד מהן: חיי אחרים קודמין לכביסתן . ויניחום לבני אותה עיר אחרת לחייהן ואל יכבסו בו בגדיהן: השתא כביסה . דבגדים קאמר ר' יוסי דאית ביה צערא ולהכי כביסת קודמת: גוף כולו מיבעיא . דאית ביה ענוי כשאינו רוחץ:

שנית אם ארחץ אם לא ארחץ היכי דמי . שיחול עליה איסור [רחיצה] בנדר: אם לא ארחץ במי משרה . ולכך [יפר] שאם תרחץ איכא ניוול: דכוותי' שלא אתקשט בנפט לכלוך הוא . ואינו קרוי קישוט אלא אמר רבא תרתי קתני ולעולם כדשנין ושבועה שלא ארחץ ולא רצה לתרץ דאמר קונם שלא ארחץ דא''כ היינו כמו רישא כי לא רחצה אפילו ביום אחד דהא בארחץ היום מוקמינן לה: ורמינהו אע''פ שאסר בכולן . בתשמיש המטה בנעילת הסנדל ברחיצה וסיכה באכילה ושתיה אין ענוש כרת אלא על האכילה דהוי ענוי והוי בכלל כל הנפש אשר לא תעונה [ונכרתה] ואי אמרת דמניעת רחיצה הוי עינוי ארחיצה נמי לחייב ביה''כ ותימה דבפרק בתרא דיומא (דף עד:) פריך וכ''ת בענוי תשמיש הרי אומר תענו את נפשותיכם איזהו ענוי שיש בו [אבידת נפש] הוי אומר זה אכילה ושתיה וא''כ רחיצה נמי נהי דמיקריא ענוי אין חייבין עליה ועוד קשה לה''ר שמואל מאיוורא מאי דעתיה דהאי מקשה אלא לא מקרי רחיצה ענוי א''כ אמאי מיתסרא דהתם נפקא לן איסורא מהאי קרא דענוי וי''ל דודאי לא הוי ענוי מן התורה וקרא דענוי הוה אסמכתא בעלמא דאיקרי ענוי וכך . הוא למסקנא ' דהכא: מילתא דידע עינויא השתא רחיצה לא ידיע השתא . כלו' בו ביום דמניעת רחיצה אינה נכרת אלא לימים רבים: [דכתיב לענות נפש] . דמשמע להבא יהיה נדרי עינוי: ורמי דר' יוסי אדר' יוסי . דאמר רחיצה אין בה ענוי: מעיין של בני העיר חייהן וחיי אחרים . כגון בעיירות ששותין מאותה מעיין חייהן קודמין דדרשינן וחי אחיך עמך חייך קודמין: כביסתן . מקום כיבוסי בגדים כביסתן קודמת ומותרין לעכב המים עד שיכבסו רבי יוסי אומר כביסתן קודמת [לחיי אחרים] משום דאית בה צערא: השתא כביסה . של בגדים אמר ר' יוסי [יש בו צער גוף כולו לא כ''ש . כיבוס] דבגדים אלימא ליה יותר מרחיצת גוף: