תלמוד - נדרים נא א
נדרים נא א - גמרא
דכל גריוא דבעינא שקילנא שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה על רישיה ואזל ואמר ליה ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך אחוך רבי א"ל לאו אזהרתך דלא תבדחן א"ל חיטי דרשינא קא נסיבנא א"ל בר קפרא לברתיה דרבי למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך בן אלעשה חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי א"ל בר קפרא לרבי מאי (ויקרא כ, יג) תועבה כל דא"ל רבי דהכין הוא תועבה פרכה בר קפרא א"ל פרשיה את א"ל תיתי דביתכי תירמי לי נטלא אתת רמיא ליה א"ל לר' קום רקוד לי דאימר לך הכי אמר רחמנא תועבה תועה אתה בה לכסא אחרינא א"ל מאי (ויקרא יח, כג) תבל א"ל כי עניינא קדמאה א"ל עיביד לי דאומר לך עבד אמר ליה תבל הוא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות אמר ליה ומאי (ויקרא יח, יז) זימה אמר ליה עיביד כי עניינא קדמאה עבד ואמר ליה זו מה היא לא יכיל בן אלעשה למיסבל קם ונפק הוא ואינתתיה מתמן מאי בן אלעשה דתניא לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות בהן תספורת של כ"ג דכתיב (יחזקאל מד, כ) כסום יכסמו את ראשיהם תנא כעין לולינית מאי לולינית א"ר יהודה תספרתא יחידתא היכי דמי אמר רבא ראשו של זה בצד עיקרו של זה והיינו תספורת של כהן גדול:
ובדלעת הרמוצה:
מאי דלעת הרמוצה אמר שמואל קרא קרקוזאי רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ איתיביה רבינא לרב אשי רבי נחמיה אומר דלעת ארמית היא דלעת המצרית כלאים עם היונית כלאים עם הרמוצה תיובתא:
מתני' הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה רתחתא אמר קונם היורד לקדרה שאני טועם אסור בכל הנעשה בקדרה:
גמ' תניא הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאלפס שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס מן היורד לאלפס מותר ביורד לקדרה מן הנעשה בקדרה מותר בנעשה באלפס מן הנעשה באלפס מותר בנעשה בקדרה הנודר מן היורד לתנור אין אסור אלא בפת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשים בתנור:
פירוש רש''י על מסכת נדרים דף נא א
דבכל גריוא דבעינא . באיזה מדה שארצה אקח: חפייה כופרא . זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים: ליכיל לי . ימוד לי: דרשינא בך . כלומר שאתה חייב לי: שתינא חמרא ברקודא דאבוך . שאביך ירקד: ובקירקני דאמך . במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס: מאי תועבה . עשו שניהם: תרמי לי נטלא . תמזוג לי הכוס כמו אנטל: תועה אתה בה . כלומר שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות: [מאי תבל . דכתיב] ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא (ויקרא יח): כי עניינא קמא . תיתי דביתכי תירמי לי ולדידיה א"ל קום רקוד לי: וכי תבלין יש בה . כלומר יש בביאה זו טעם מבאחרות שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה: זו מאי היא . ומפרש ביבמות (דף לז:) בא ש הבא על נשים הרבה וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה והולידה בת נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו על זה נאמר ומלאה הארץ זימה כלומר זו מה היא שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו: לא יכיל בן אלעשה למיסבל . אותו זילותא של רבי לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו: מאי בן אלעשה . כלומר מנין דהוה עשיר: פיזר מעותיו . שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כ"ג: תספורת יחידתא . שאין כמותה: הרמוצה קרא קרקוזאי . דלועין של אותו מקום שאינן מתבשלין לעולם יפה: הטמונה ברמץ . עפר של גחלים דלאו תבשיל הוא: כלאים עם דלעת הרמוצה . אלמא דהרמוצה לאו טמונה ברמץ אלא שם מקום הוא ומין זרעים הוא: מתני' ממעשה רתחתא . היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה ואינו אלא מחמשת המינין לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס: בכל הנעשה בקדירה . אפילו מבושל באילפס אסור: גמ' ביורד באילפס שכבר כו' . הואיל וקודם שמניחו באילפס מבשלו בקדרה והדר מניחו באילפס כן היה מנהגן והוי יורד לקדרה ולפיכך אסור: מן היורד באיליפס מותר ביורדי לקדרה . קודם שירד לאילפס: מן הנעשה בקדירה . לגמרי כל בישולו שאינו יורד לאילפס כלל: מותר בנעשה באילפס . אע"פ שהיה קודם לכן בקדרה: מותר בנעשה בקדרה . בנגמר בקדרה:
פירוש תוספות על מסכת - נדרים נא א
טחייה כופרא . טחו בכופרא: דיקולא . סל גדול: דרשינא בך . שהלויתיך ומילי דבדיחותא היה אומר: ברקודא דאבוך ובקורקני דאימך . כמו מרקדים טרפיי''ד: תועה אתה בה . שמניחין נשותיהן והולכין אצל משכב זכור: תבלין יש . בביאה זו משניא הדא ביאה מכל ביאות: קרי קרקוזאי . דילועין של אותו מקום שאינו בכלל תבשיל: דלעת הטמונה ברמץ . אינו בכלל תבשיל: כלאים . מכלל דהרמוצה לא הוי טמונה ברמץ אלא על שם מקום הוא: הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא במעשה רתחתא . דבר שנגמרה בקדירה ואין אסור [אלא] בדבר שנגמר בו: באילפס אסור בכל המתבשל בקדירה ואפילו גמרו באילפס: תנא הנודר מן היורד בקדירה אסור ביורד לאילפס . אחר שירד לקדירה דיורד לקדירה משמע שירד תחלה לקדירה: מן היורד [לאילפס] מותר ביורד לקדירה . תחילה אע''פ שנגמר באילפס דיורד לעולם משמע על שם תחלת ירידתו ולא על שמ סופו: מן הנעשה בקדירה . משמע הנגמר הלכך מותר היורד לקדירה תחלה ונגמר באילפס: מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת . דלא איקרי יורד בתנור אלא פת בלבד: כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור . צ''ע דמשמע דהחילוק בין יורד למעשה ואמאי תנא כל מעשה א''כ ברישא ליתני כל יורד: