מסכת נזיר - פרק ג - משנה ג

נטמא יום שלשים סתר את הכל. שהרי נטמא בתוך ימי הנזירות. ולא אמרינן דיום ל׳ עולה לכאן ולכאן דמקצת היום ככולו אלא כשגלח והביא קרבנותיו בו ביום:

ר״א אומר אינו סותר אלא שבעה. דסבירא ליה אמרינן מקצת היום ככולו וכאילו נטמא לאחר מלאת, וטומאה דלאחר מלאת לר״א אינה סותרת אלא שבעה:

הריני נזיר שלשים יום נטמא יום ל׳ סתר את הכל. בין לר״א בין לרבנן. דכיון דאמר הריני נזיר שלשים יום, הכל מודים דל׳ יום שלמים בעינן, ולא אמרינן בהא מקצת היום ככולו. ור״א דסבירא ליה שהנטמא ביום מלאת ממש סותר שלשים בלבד ואינו סותר הכל, יליף לה מקרא דכתיב (במדבר ו׳:י״ג) וזאת תורת הנזיר ביום מלאת, נטמא ביום מלאת תן לו תורת הנזיר, כלומר סתם נזירות שלשים יום, הכא שאמר הריני נזיר ל׳ יום ונטמא ביום ל׳ שהוא יום מלאת, לכי סתר כל השלשים, סתר את הכל ורבנן נמי דפליגי עליה דר״א ואמרי שהנטמא ביום מלאת סותר את הכל ואפילו מנה כמה ימים, הכא כי אמר הריני נזיר ל׳ יום ונטמא ביום מלאת לכי נמי סתר ל׳ סתר את הכל, הלכך בין לר״א בין לרבנן סתר את הכל. ובכל הא דאפליגו ר״א וחכמים הלכה כחכמים:

סותר. כדכתיב (במדבר ו׳:ט׳) וכי ימות מת עליו וגו' והימים הראשונים יפלו:

סותר את הכל. כתב הר"ב ולא אמרינן דיום שלשים עולה לכאן ולכאן וכו'. עיין מ"ש במשנה דלקמן:

אינו סותר אלא שבעה. פירש"י כדי שיביא קרבנותיו בטהרה שיזה עליו בג' ובז'. ומסיימי התוס' פ"ק דף ו' והיינו סותר ז' שאסור לשתות יין ולהטמא למתים עד שיביא קרבנותיו:

סותר את הכל. כתב הר"ב ור"א דסבירא ליה שהנטמא ביום מלאת ממש כו'. עיין מ"ש במשנה דלקמן: