תלמוד - נדרים נה ב

חילקא . חטה שנחלקת לשנים: טרגיס . לשלשה: טיסני . לארבעה ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה: אסור בכולן . דכולן גידולי שנה נינהו: מותר בכמהין ופטריות . שגדלין נמי על העצים: אסור בכולן . דכמהין ופטריות גידולי קרקע נינהו: זומית . שלמור"א בלע"ז: אומר שהכל נ"ב . מדקא חשיב בכלל שאין גידולו מן הארץ כמהין ופטריות אלמא דלאו גידולי קרקע נינהו: מאוירא ינקי . שאין להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ: והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ . והיינו כמהין ופטריות אלמא אפי' מירבא נמי לא רבו מארעא: שאין יונק . דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא ינקי: מתני' חמילה . כעין יריעה היא: קונם צמר עולה כו' . משמע מלבוש של צמר: באניצי פשתן . . דדייק ולא נפיץ: טעון צמר ופשתן והזיע . מחמת המשוי: והיה ריחו קשה וכו': ואסור להפשילן לאחוריו . לעשות משוי מאותן מינין דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות ולהכי מותר לכסות: גמ' פונדא . אזור חלול שחוגרין בו: פסקיא . פיישול"א: אסקורטיא . מפרש לקמן: קטבליא . מלבוש של עור קשה שלובש על האסקורטיא: אנפליא . הוש"ש בלע"ז של עור: פליניא . סינר: כיתונא דצלא . מלבוש של עור: סגוס עבה . מין שק הוא עבה טפי מיריעה: יוצאין בשבת .בכל אלו דברים: אבל לא בתיבה . שלא יכוף תיבה על ראשו ויצא דמשוי הוי: ומותר לטעון . שלא נדר אלא ממלבוש שהרי היה מצטער ממלבוש: והזיע . מכובד משוי: ואסור לטעון . שלא נדר אלא כפי שהצר לו המשוי הילכך מותר ללבוש:

חילקא . חטין כתושין חלוקין לשנים: טרגיס . חד לתלתא: טיסני . חד לארבעה: אסור בכולן . דכמיהין ופטריות בכלל גדולי קרקע הן: [מירבא רבו מארעא] . כמהין ופטריות ודאי מארעא רבו ושפיר מיקרו גידולי קרקע אבל היניקה שלהם אינה אלא מאויר קרקע ולא מברכין בורא פרי האדמה: שק יריעה וחמילה . אינן בגדים הם: מותר להתכסות בגיזי צמר . שלא נתכוון זה אלא לבגד ארוג: הכל לפי הנודר . פירוש לפי ענין שהיה בשעת הנדר: היה טעון . פירוש מופשל לאחוריו כדרך נושאי משאות: מותר להתכסות . שלא נתכוון לאסור אלא בענין שהיה מצטער: רוחו קצרה . שמלבושן צר לו אינו אסור לו אלא בלבישה: פונדא . אבנט חלול וככסות דמי: פסקיא . פייש''א: אנפליא . קלצו''ן: כיתונא דצלא . פירוש מלבוש עור ויוצאין בשבת להגין מן הגשמים: אבל לא בתיבה . קטנה שעל ראשו דמשוי הוא: והזיע . מחמת כובד משאו וה''ה דברישא מצי למיתני פשתן ובסיפא צמר: