תלמוד - נדרים מט ב

מצלינן אקצירי . רופא חולי עמו ישראל: מריעי . על פליטת סופריהן: מתניתין . דקתני דעבה לא מיתאכלא בריפתא: דלא כבבלאי . דמלפתי פיתן בדייסא דהויא עבה: נקדני . דייקנים במאכל: [היכין מעלי] . באיזה דבר מעולה אכילת הדייסא: דחיטי . יכול לאכלה בלחם של חטים ודייסא דשערי יכול לאכלה בלחם של שעורים: או דילמא . דייסא של חטים יפה לאכול בשל שעורים ושל שעורים בשל חטים ואית דגרסי נקרני מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד) מלאים חכמה ומאירה פניהם שנא' חכמת אדם תאיר פניו: אכלה בחסיסי . היה מלפת פיתו בחסיסי ומפרש לה במסכת פסחים (דף לט:) קימחא דאבישונא קמח של קליות שעורים שלא הביאו שליש ומיבשין אותן בתנור וקלופין הן: מזמני לך לאכל דייסא עד פרסה . דע שאותו מאכל איכו סועד לבך אלא עד הילוך פרסה. ובשר השור עד שלש פרסאות: ע"א אי מזמני לך לאכול דייסא עד פרסה לך אחר דייסא לאכול וטפי לא ולאכול בשר שור לך עד שלש פרסאות: כל מידעם לא תפלוט קמי רבך . לא תרוק רוק בפני רבך כדאמר במס' עירובין (דף צט.) הרק לפני רבו חייב מיתה שנאמר וכל משנאי אהבו מות אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנת נפשות שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר: ואפילו לפני שבור מלכא פלוט . ואל תתבייש: צאתך . עפרורית שבצפרניו: עד מתי אתה מאכילני רוקך . שהיה נותן ההוצא בפיו ומדביק בו הרוק שבפיו ומחזירו בקערה: בלוספיין . תאנים שנתבשלו יותר מדאי: כיון שאין יוצאין מבני מעים: כ"ש . דמעלו שנסמוך עליהן שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר: מורה ורוי . אתה תלמיד בעל הוראה ואתה שיכור מפני שהיו פניו צהובין כל שעה: הימנותא בידא דההיא איתתא . אמונתי בידך שאיני שותה כל השנה יין אלא קידושא ואבדלתא: וחוגר אני צדעי . וקושר אני צדעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ד' כוסות ששתיתי שאני חושש מהן מפסח עד עצרת: אי כמלוי ברבית כו' . שהן מרויחין ביותר ופניהן צהובין ויפין: תרוייהו . לגדל חזירין ולהלוות ברבית אסירי ליהודאי ודאי לאו מינייהו פני צהובין: שקיל גולפא . היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה: מלאכה שמכבדת כו' . דעכשיו ישב עליה בבית המדרש: נפקת נקטת עמרא . יצאת לשוק וקנתה לצמר ועבדה גלימא: דהוטבי . ועשתה ממנו סרבל טוב: וכד נפקת . איהי לשוקא הות ניכסי ביה: ורבי יהודה כד הוה מצלי הוה נמי מכסי ביה: שעטני מעיל . שתיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר:

כמאן מצלינן האידנא על החולים כר' יוסי . דאמר אדם נדון בכל יום דאילו למאן דאמר דנדון בראש השנה הוי תפלת שוא: מתני' דלא כבבלאי דאכלי דייסא בנהמא . וא''כ גם תבשיל עבה אסור לדידהו: איכא דמשאיל להני נקרני . פירוש מי ימצא שישאל להני נקיי הדעת כמו נקיר שמיה (פסחים קיא:) וכן לנקר חצירו (ביצה ח:) ויש מפרשין נקדני כמו (ברכות נ .) הנקדנין תופסים אותו ע''כ וכל המדקד' בדברי' נקרא נקדן: בחסיסי . קמח של קליות וכן פר''י (פרק כל שעה ד' לט) ור''ח פירש קמח של עדשים ופירושו נראה יותר דלפרש''י היה לו לקרותו קימחא דאבישונא ועוד אמר פ' כל שעה ממחו ליה קדרה בחסיסי ואי קימחא דאבשונא הא אמר לעיל מיניה בההוא פירקא דאסור: לפלוט . כלומר אם יצטרך לרוק ירוק ואל יניח בשביל כבוד רבו: בלוספיין . מין תאנים רעים: כל שכן דנסמוך עליהם למחר . שלא יתעכלו מהר וכל זמן שהמאכל בתוך הבני מעיים הלב נסעד: וחוגרני צדעי . פירוש חוגר וקושר היה צדעיו לפי שהיה חש בראשו על היין ששתה בפסח: שקיל גולפא . לישב בבית המדרש: שמכבדת בעליה . שלא אצטרך לישב על גבי קרקע: שעטני מעיל . חשוב היה לו כמעיל: