תלמוד - נדרים לו ב

כיון דזכות הוא לו . שמרויח שתורם עליו משלו ולא צריך ליתן לו כלום: לא צריך דעת . שזכין לאדם שלא בפניו: או דלמא . כיון דמצוה דיליה היא דבעל הכרי ניחא ליה למיעבדיה שיקיים הוא את המצוה לפיכן. צריך שיודיעו: אילימא . משל בעל הכרי על בעל הכרי: אילימא לדעתיה דיליה . לדעתו של תורם שלא הודיעו לבעל הכרי שהוא תורם עליו: מאן שוייה שליח . הא קיימא לן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם: הא קא מהני ליה דעבד שליחותיה . ואיהו הדירו: הא קא מהני ליה . האי שתורם עליו: אלא לאו לדעתיה דנפשיה . שלא הודיע לבעל הכרי שהוא רוצה לתרום עליו: וא"א צריך דעת הא קמהני ליה . כיון שתורם עליו בידיעתו הא קמהני ליה: אלא לאו אין צריך דעת . ולהכי תורם עליו דכיון שתורם עליו שלא מדעתו לא מהני ליה כלל: לעולם משל בעל הכרי . מיירי ולדעתו דבעל הכרי ודקאמרת הא קמהני ליה דעביד שליחותיה ותרים: באומר כל הרוצ' לתרום יבא ויתרום . דכיון דלא שויה שליח ממש טפי מאחריני ואחריני נמי יכולין לתרום כמותו לא מהני ליה כלל דאי לא תרים ליה האי תרים ליה איניש אחרינא ומהכא ליכא למשמע מינה כלל: טובת הנאה משל מי . אותה פרוטה שיכול לקבל מישראל אחר כדי ליתנה לבן בתו כהן משל מי היא: אי לאו פירי דהאי . דתורם לא מתקן כריא דההוא ותיהוי אותה פרוטה דתורם: או דלמא לא וכו' . ודבעל הכרי הוי טובת הנאה: את כל תבואת זרעך ונתת ונו' . שמע מינה דבעל הכרי היא טובת הנאה מדכתיב זרעך ונתת: תורם את תרומותיו ומעשרותיו לדעתו . של תורם וקס"ד דמשלו על של בעל הכרי הא קא מהני ליה דשקיל טובת הנאה: אלא . מדתורם לו שמע מינה דטובת הנאה של תורם היא: אמרי . לעולם מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה של מי דהכא לא מיירי אלא בשל בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי ולהכי טובת הנאה שלו ואפילו הכי לא קא מהני ליה: באומר כל הרוצה בו' . כדאוקימנא לעיל: המקדיש . שפודה את הקדשו מוסיף חומש ולא אדם אחר כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו (ויקרא כז): ומתכפר עושה תמורה . המפריש קרבן לפטור חובתו של חבירו המתכפר עושה תמורה באותו קרבן דהשתא הוי דידיה ולא המפרישו דמאחר שהפריש לצורכו קנאו המתכפר: והתורם וכו' טובת הנאה שלו . של תורם: שנוטלין שכר על לימוד המקרא וכו' . ולהכי לא ילמדנו מקרא בחנם לזה דקמהני ליה השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו הלכות בחנם דלא קא מהני ליה כלל: מאי פסקא . דבמנהגא תליא מילתא ולאו איסורא איכא אפי' למשקל שכר של המקרא תריץ לא ודאי לאו שפיר עבד דשקל כלל:

ותורם תרומתו לדעתו . בגמ' מפרש לדעת מאן: מי אמרינן כיון דזכות הוא לא צריך דעת . דזכין לאדם שלא בפניו וזכיה מטעם שליחות שפיר הוי שליחותא והא דאמרינן בכל דוכתא דזכייה מטעם שליחות מהכא תניא ליה: אילימא . משל בעל הכרי על בעל הכרי: מאן שוייה שליח . ואמאי תורם: אלא לדעתו דבעל הכרי הא קא מהני ליה דעביד שליחותיה . כיון דהוא ידע הוי כמו שמצוהו ואיכא איסורא ודאי אי לאו בדעתו לא הוה איסורא דמשום המצוה שרי אבל לדעתו דבעל [הכרי] מכי ידע ביה הוי כמו שמצוהו והוי שלוחו: הא קא מהני ליה . האי שתורם עליו: אלא לאו אין צריך דעת . והא דאמרינן (בב''מ כב .) מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם י''ל דהיינו כשתורם משל בעל הכרי אבל בתורם משלו אז אין צריך דעת וא''ת מיהו קשה לרב דההיא דשוקל שקלו אמאי צריך לאוקמא בהפריש ואבד אפי' בלא הפריש ואבד נמי דמצוה קעביד כי הכא צ''ע מיהו ק''ק מאי שנא גבי תורם דמצריך דעת לתרום אסור דשליחותיה קא עביד וגבי מחזיר אבידתו או ללמדו תורה אפילו לדעת יהא אסור כיון שאין מצוה לו ושמא יש לומר דבתורם בתרומה דהדבר תלוי בשליחות דאין יכול לתרום בלא דעתו ושייך ביה שליחותיה קעביד טפי מאבידה דמתני' וגם מצוה איכא פורתא למבין: משל בעל הכרי . תימה דהכא משמע כיון דאמר כל הרוצה לתרום לא מהני ליה ובפרק המדיר בכתובות (דף ע:) גבי המדיר אשתו מליהנות לה עד ל' יום יעמיד פרנס ופריך ופרנס לאו שליחותיה קעביד ומשני באומר כל הזן אינו מפסיד ופריך וכי אמר הכי לאו שליחותיה קעביד והתנן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו ומשני מי קאמר יזון כל הזן קאמר אלמא דאי אמר כ''ל השומע יזון שייך למימר שליחותיה קעביד ויש לומר כל השומע משמע לשון שליחות ציווי אבל כל הרוצה אינו לשון ציווי כ''א מי שיחפוץ יתרום ור''י אמר דודאי התם הוא דמיתסר אם אמר יזון דשליחותיה קעביד דקא מהני ליה שזן אשתו ומוותר לה פרנסה דמצוה לפרנס אשתו אבל בשמעתא דתורם משל בעל הכרי ולא משלו ובדין הוא דאיסורא ליכא דאי משום דתורם ליה מצוה קעביד כדמתני ומחזיר לו אבידתו אלא משום דכיון דבתרומה צריך דעת הוי כמו שלוחו דמצווהו לך ותרום וכיון דרבנן הפקיעו תורת השליחות מיניה שפיר עביד וראיה לדבר דאמרינן לעולם משל בעל הכרי וכדרבא ול''ק לעולם משלו וכדרבא אלא ש''מ דמשלו אפי' אומר כל הרוצה איסורא איכא כי ההיא דהמדיר שהמפרנס מפרנס אשתו משלו: כל הרוצה . אפילו אחר מצי תרים ליה הלכך דעת איכא שליחותא ליכא: טובת הנאה של מי . שיתן לו ישראל אחר דינר כדי שיתן לבן בתו כהן: או דלמא לא וכו' . ודבעל הכרי הוי טובת הנאה: איתיביה תורם תרומותיו לדעתו . קס''ד השתא כדפירש לעיל משלו על של בעל הכרי קאמר וא''צ דעת ואי אמרת טובת הנאה של בעל הכרי מהני ליה בתרומה זו שוה דינר שיתן לו ישראל. הכא במאי עסקינן דאמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום ומיירי דתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי: תורם את תרומותיו ומעשרותיו לדעתו . של תורם וקס''ד דמשלו על של בעל הכרי הא קא מהני ליה דשקיל טובת הנאה: אלא . מדתורם לו שמע מינה דטובת הנאה של תורם היא: אמרי . לעולם מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה של מי דהכא לא מיירי אלא בשל בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי ולהכי טובת הנאה שלו ואפילו הכי לא קא מהני ליה: באומר כל הרוצה בו': כדאוקימנא לעיל: המקדיש בהמה על מנת שיתכפר בו חבירו המקדיש מוסיף חומש דחומש תלאו הכתוב במקדיש דכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ומתכפר עושה תמורה ובפ''ק דתמורה (דף י.) מפרש טעמא מקרא: והתורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו: