מסכת אבות - פרק ד - משנה יז

הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:

יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה. לְצֹרֶךְ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים:

מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לְפִי שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן אֵין הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מְהַנִּים לָאָדָם, שֶׁאֵין הָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא לְקַבֵּל שָׂכָר עַל מַה שֶּׁקִּיֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה:

יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. רישא אסיפא לא קשיא. כי העולם הזה הוא למעשה ועוה"ב הוא אל הגמול וקורת רוח. מד"ש בשם הר"ר יונה:

בתשובה ומעשים טובים. עיין מה שכתבתי במשנה י"א:

העולם הבא. הרי"א ז"ל כתב דיש לפרש עולם הנשמות ויש לפרש עולם התחייה. ועולם הבא דתנן בריש פרק חלק פירש הר"ב עולם התחייה ע"ש וכן פירש דרך חיים. ע"ש במשנה דלעיל:

קורת רוח. לשון נתקררה דעתו שמתקררת ומתישבת דעתו עליו מפני שמחה. רש"י: