מסכת מעשר שני - פרק ג - משנה יב

המשאיל קנקנים למעשר שני. מי שמשאיל קנקניו להכניס בהן יין שקרא לו כבר שם מעשר שני:

אף על פי שגפן. שסתם פיהן במגופה אחר שמלאן:

לא קנה מעשר. לא נתפס הקנקן בקדושת מעשר:

זלף לתוכן סתם. שהכניס לתוכן יין של טבל קודם שקרא לו שם מעשר:

עד שלא גפן. אם קרא לו שם מעשר קודם שסתמן במגופה:

אם משגפן. אם לאחר שסתמן במגופה קרא שם מעשר:

קנה מעשר. נתפס הקנקן בקדושת מעשר, וטעון חלול כמו היין, אם בא לחללו על הכסף:

עולות באחד ומאה. בשל תרומה איירי, אם נתערב קנקן של תרומה במאה קנקנים של חולין, ולא היה פיהן סתום במגופה, חשבינן להו כאילו כולן מעורבות זו בזו, ועולות באחד ומאה כדין תרומה שנתערבה בחולין:

משגפן מקדשות בכל שהן. ואפילו אחד באלף אינן עולות, וימכרו כולן לכהן בדמי תרומה, חוץ מאחת שבהן שנוטלה הכהן בלא דמים:

עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. דחשיב מוקף:

[*המשאיל קנקנים למעשר שני. וז"ל הרמב"ם בפ"ח מהלכות מעשר שני מי שהיה לו יין של מעשר שני והשאיל קנקניו לאותו מעשר]:

[*זלף. פירש הר"ב הכניס וכו'. עיין מ"ש במ"ג פרק יט דשבת]:

[*זלף לתוכן סתם. פירש הר"ב שהכניס לתוכן יין של טבל וכו'. וכן פירש הר"ש. ואין טעם יפה לחלק בין רישא לסיפא אבל הרמב"ם פירש אף הסיפא בגוונא דרישא וז"ל ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה כל זמן שלא סתם פי הקנקני' [אותן הקנקנים ברשות המשאיל אבל אם סתם פי הקנקנים] הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלי' כדין מע"ש עכ"ל]:

[*משגפן קנה מעשר. הטעם תמצא בפירוש הר"ב במשנה דלקמן]: