מסכת כתובות - פרק ד - משנה יא

בְּנָן נֻקְבִין דְּיֶהֶוְיָן לִיכִי מִנַּאי, יֶהֶוְיָן יָתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָן מִנִּכְסַי עַד דְּתִנַּסְּבָן לְגֻבְרִין, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

עד דיתנסבן. עד שיתארסו. ואם בגרו אע״פ שלא נתארסו אין להם מזונות, דקיימא לן בוגרת אין לה מזונות:

בנן נוקבין. תרגום ויולד בנים ובנות בנין ובנן. ואפילו הכי תנן נוקבין אף על גב דלא צריכא. איידי דתני בנין דכרין דהתם צריך למתני דכרין דבנין שם ליוצאי חלצי האיש ובין זכרים ובין נקבות בכלל וכמו שנאמר (בראשית ג׳:ט״ז) בעצב תלדי בנים ונאמר (דברים י״ד:א׳) בנים אתה לה' אלהיכם ועיין מ"ש במשנה ז' פ"ב דנזיר:

ומיתזנן מנכסי. אחר מותו. רמב"ם פ' י"ט מה"א דאי בחייו הא תנן במשנה ו' האב אינו חייב במזונות בתו:

עד דתנסבן. פי' הר"ב שיתארסו. גמרא:

חייב. פירוש אפילו לא כתב לה ועל לא כתב דלעיל קאי: