מסכת כתובות - פרק א - משנה ז

מסכת כתובות - פרק א - משנה ז

הִיא אוֹמֶרֶת מֻכַּת עֵץ אָנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אָתְּ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת כתובות - פרק א - משנה ז

דרוסת איש. בעולת איש:

נאמנת. ולא הפסידה כתובתה. ומכל מקום אי אשת כהן היא ולאחר זמן האירוסין כשנשאה טען דרוסת איש את, מפקינן לה מיניה, דשמא לאחר שארס אותה נבעלה, ומכי אמר דרוסת איש את שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. ואפילו נבעלה באונס, הא קיי״ל אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה. ומגרש לה ויהיב לה כתובתה:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת כתובות - פרק א - משנה ז

נאמנת. פי' הר"ב ולא הפסידה כתובתה כדפירש הר"ב במשנה ג' דאית לה מנה אפילו לא הכיר בה ומש"ה אצטריך למתני פלוגתייהו במוכת עץ אע"ג דשמעינן בנאנסתי לאשמעינן הא. דמנה יש לה. ונאנסתי איצטריך לאשמעינן דאם הודית מקחה מקח טעות ואין לה כלום. גמרא. ומ"ש הר"ב ואי אשת כהן כו' שויתה אנפשיה חתיכה דאיסורא. גמרא דף ט' וה"ה נמי באשת ישראל וקבל בה אביה קדושין בפחות מבת שלש וטעמא דליכא אלא חד ספיקא כמ"ש בריש פירקין וכתב המגיד בפרק י"ח מהלכות אסורי ביאה והלא שמא מוכת עץ היא ויש כאן שני ספיקות ותירצו שמוכת עץ דבר שאינו מצוי הוא ואין חוששין לו. ע"כ. וכך כתב הר"ן. אבל התוספות כתבו לעיל דבגמרא דאלו נערות גבי סומא אין לה טענת בתולים מפני שנחבטת על גב קרקע ופריך כולהו נמי חבוטי מחבטן אם כן שכיח ופירשו דלהכי לא מספקינן במוכת עץ משום דכיון שאינה טוענת אע"ג דאין לה גנאי בכך כמו בביאת אונס הלכך אין להסתפק בכך ע"כ. וא"כ הכא דהיא אומרת מוכת עץ. ואפ"ה כתב הר"ב דאסורה עליו ולא הוי ספק ספיקא צריך לומר כמו שכתבו התוספות בשם ר"ח דמוכת עץ פתחה סתום וכיון שטען דרוסת איש את נמצא שטוען פתח פתוח ושויתה [איסור] אנפשיה בחד ספיקא אבל הר"ן דחה זה מהגמרא ודהכי איתא בהדיא בירושלמי שהפתח פתוח בין בעץ ובין באדם. נמצא דדברי הר"ב בפסק זה דחוין שאם יאמר דמוכת עץ לא שכיח קשיא הא דתוספות מפרק אלו נערות. ואם יאמר כפירוש ר"ח הרי דחוי מדר"ן וגם כפירוש התוספות אי אפשר דהא הכא בטוענת מוכת עץ היא. והב"י סימן ס"ח לא העתיק כלל להא דהתוספות אלא כתב דברי הר"ן והמגיד: