תלמוד - פסחים קיג א

גזייתא . כשמהלכים במבואות שבילי כרמים וסוסיהן משתמטין מכאן ובורחין ביישוב אתו ודברי להו: שראשה אסיא . רופא ואמרי לה ת"ח ותרוייהו חד טעמא: סוסיא . משום דהוא נטירותא בקרתא מאויבים ומגנבים: ולא תינסב תרי . נשים שמא תתיעצנה עליך רעה: נסיב תלת . שאם תתיעצנה השלישית מגלה לך: פשוט נבילתא . הפשט עורה: סלקת לאיגרא שירותך בהדך . כשתצא לדרך אפי' קרובה צא ומזונותיך עמך: מאה קרי בזוזי תותי כנפיך להוו . אפילו המזונות בזול אעפ"כ הוציאם עמך: לא תשתי סמא . לא תלמד לשתות סמים מפני שתקבע להון ווסת ויהא לבך שואלך ותפזר מעות. ל"א לא תהא רגיל לשתות סממנים כדאמר (לעיל פסחים מב:): (כולהו שקייני) דמעלי להאי קשה להאי: לא תשוור ניגרא . פסיעה גסה שנוטלת מאור עינים: ולא תעקר ככא . שן ממש משום חולי: דמלכותייהו אחורי אודנייהו קיימי . כלומר עתידין לגדל ותגדל אימתן וינקמו ממך: אדחלא על כרעך זבינך זבין . בעוד שהחול על רגליך כשבאת מן הדרך מכור מה שהבאת כדי שתחזור ותקנה ותביא: שרי כיסך ופתח שקך . כלומר תקבל תחלה המעות ותנם בכיסך ואח"כ פתח השק ותן התבואה ללוקחים: קבא מארעא ולא כורא מאיגרא . כלומר טוב לילך למקום קרוב ולהשתכר מעט מלהשתכר הרבה במדינת הים: תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט . אם יש לך תמרים באותו כלי שנותנים בו תמרים רוץ מיד לבית עושה שכר לעשות מהן שכר שאם תמתין תאכלם בין כך ובין כך ותפסיד: מאי סודנא . למה נקרא שם השכר סודנא: סוד נאה . עצה טובה שהרי מתעשרין הימנה: וגמילות חסדים . יכול לתת מתנה לעניים ולעשות צדקה וחסד: כל אגב גביא בעיא . כל דבר שצריך לכתוב שטר עליו כגון מלוה ואמנה בעייא גביא כלומר עדיין עומד הוא לגבות ויש לו טורח בו: מעות רעות . דפרע להו נהלייהו זוזא זוזא: צא באחרונה . שאם תנוס תכנס לביתך בראשונה: אל תרבה בגנות . כלומר אל תהא רגיל לעשות בית בפרהסיא במקום מגולה: משום מעשה שהיה . בדוד ובת שבע: משום ממון . שמבזבזת לו ממונך: רווק . פנוי:

גזייתא . כשהולכין במבואות שבילי כרמים וסוסיהן משתמטין ובורחין ביישוב: ולא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא . כלומר שאין בה סוס משום דהוי נטירותא דקרתא מגנבי לרדוף אחריהן ולתופשן: דרישא אסיא . רופא מפני שטרוד ברפואותיו ואינו עוסק בצרכי ציבור: ולא תנסוב תרתי נשי . שלא תתיעצנה עליך רעה: נסיב תלת . שאם תתיעצנה השתים השלישית מגלה לך: פשוט נבילתא בשוקא . פשוט עורה בשכר: סלקת לאיגרא שירותך בידך . כשתצא לדרך אפי' במקום קרוב מזונותיך עמך: מאה קרי בזוזא תותי כנפיך להוי . אפילו המזונות בזול יהיו עמך: לא תשתי סמא . אל תשתה סמים מפני שנקבע להם ווסת ויהא לבך שואלך ותפסיד מעות ואפילו לרפואה לא תישתי אם אפשר לרפואה אחרת: לא תשוור ניגרא . פסיעה גסה נוטלת מאור העינים ואית דמפרשי ניגרא אמת המים ורגילין בני אדם לקפוץ מעבר זה לעבר זה לקצר דרכן: לא תעקר ככא . שן ממש ומשום חולי שסופו תרפא: דמלכותייהו אחורי אודנייהו קיימין . כלומר עתידין ליגדל ותגדל אימתן וינקמו ממך: אדחלא אכרעך זבינך זבין . בעוד החול על רגליך כשבאת מן הדרך מכור מה שהבאת כדי שתחזור מהרה ותקנה ותביא ותמכרנו: זבין ותיחרט . כלומר אם יוקיר יכול אתה להתחרט על שמהרת למכור: בר מחמרא . שמא אילו לא מכרו היה מחמיץ: שרי כיסך ופתח שקיך . קבל המעות תחלה ותנם בתוך כיסך ואח''כ פתח השק ותנם ללוקח: קבא מארעא ולא כורא מאיגרא . מוטב שילך למקום קרוב להשתכר דבר מועט מלהשתכר הרבה במקום רחוק: תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט . אם יש תמרים באותו כלי שנותנין בו תמרים מהר לעשות מהם שכר שאם תמתין תאכלם ובין כך ובין כך תפסיד: מאי סודנא . למה נקרא עושה שכר סודנא: סוד נאה . עצה טובה היא שהרי מתעשרין הימנה: וגמילות חסדים . יכול לתת הימנה לעניים לעשות מהן צדקה וחסד שהרי אין בה קרן גדול: כל אגב גבייא בעיא . כל דבר שצריך לכתוב שטר עליו כגון מלוה ואמנה גביא בעי כלומר עדיין הוא צריך לגבות ויש בו טורח: מעות רעות . דפרע ליה ניהליה זוזא זוזא: בדי שתכנס בראשונה . אם תנוס: אל תרבה בגנות . כלומר אל תהי רגיל לעשות דבריך בפרהסיא במקום מגולה: משום מעשה שהיה . דדוד ובת שבע דכתיב (שמואל ב יא) וירא (והנה) אשה רוחצת מעל הגג: משום ממון . שמבזבזת לו ממונך: דמשייר מקידושא . שיש לו מעט יין ומונע שתייתו בשביל הבדלה: רווק . פנוי

ולא תימא כהנא אנא . פירשתי באלו עוברין (לעיל פסחים דף מט:): אמר רב פפא אי לאו דרמאי שיכרא לא איעתרי . ובשילהי אלו עוברין (שם) קאמר רב פפא אי לאו דנסיבי כהנתא לא איעתרי י"ל דהא והא גרמא ליה: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות . והא דאמרינן בפ"ב דביצה (דף טז:) דבהוצאת שבתות וימים טובים אם פוחת פוחתין לו היינו בשלו אם יש לו: דמשייר מקדושא לאבדלתא . שמונע שתייתו בשביל הבדלה ותימה דהא דוקא קידוש לילה קודם לכיבוד יום אבל הבדלה אינה קודמת ומפרש מורי הר"י דקידוש יום קרי כיבוד יום והכי איתא בירושלמי פרק שלשה שאכלו רבי יוסי בשם רבי יעקב ב"ר אדא איזהו כיבוד יום בפה"ג: