תלמוד - פסחים נ א

כאיסורו . של חמץ ובשר קודש נמי משנפסל ביוצא אסור באכילה: יקרות וקפאון . איידי דאיירי בירושלים ביציאות שעריה דקתני וכן מי שיצא מירושלים כו' פתח בהא פרשתא דבעינן למימר קמן שעתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים: אור שיקר בעולם הזה . כשחמה מאירה בגבורתה ואורה גדול אותו אור חשוב ויקר שלה יהא קפוי וקל לעולם הבא כל דבר קל קרי קפוי צף על המים ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו) : בני אדם שיקרים . עשירים וחשובים ואינן טובים למקום: איתנגיד . גוע ופרחה רוחו: עליונים למטה . אותן שהיו כאן חשובים ראיתי קלים: ואנן . תלמידי חכמים היכי איתינן התם: הרוגי מלכות ותו לא . לא היתה בהן מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו בלבד: הרוגי לוד . שני אחים היו שמסרו עצמן על ישראל שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל: עד שעה שהסוס רץ ומציל . כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום ולשון מציל שצילו תחתיו שכל שעות היום חמה נוטה לצדדין וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו כשחמה במזרח צל האדם למערב אבל בחצי היום חמה עומדת באמצע הרקיע בראש כל האדם וצל הסוס תחתיו בפי' ר' מכיר זצ"ל מצאתי: כל מצילות . כלומר שתולין לסוס לנוי ולקשקש לשון מצלתים ד"ה א יג) : יהיה קודש לה' . שיתנדבו ישראל נדבותיהן למקדש: כל ביזה שיבוזו ישראל . מן הנכרים ביום אחד עד חצות יהיו קודש לה' שיביאום נדבה למקדש: הסירות כמזרקים . אף הסירות יהיו של כסף ושל זהב שתהא שם ביזה רבה להקדש: מאי והיה הסירות כמזרקים . הא במצילות הסוס ליכא הקדש כולי האי: דמיתעתרי ישראל . יתעשרו ישראל ובשורה אחרת היא: כנעני . לא יהיו צריכין גזברין לעשות סחורה בנכסי הקדש לפי שיהא שם עושר גדול מן הביזה: בא אברהם והזהיר את יצחק . שהשביע לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני (בראשית כד) : ויצחק את יעקב . לא תקח אשה מבנות כנען (שם כח) : כולו הטוב והמטיב . שאין שם בשורה רעה: למידרשיה בפירקא . קרייה דיו"ד ה"י דארבע אותיות דרשיה וטעמיה התלויים בו: לעלם כתיב . זה שמי לעלם חסר וי"ו לשון העלמה: כתיב זה שמי לעלם . בהעלמה וכתיב זה זכרי דמשמע קרייה ולא העלמה לשון אחר כיון דכתב זה שמי פשיטא דזה זכרי היאך יקרא אלא בשמו: לא כשאני נכתב . שני שמות לימדו שם הכתיבה ושם הקרייה: עד חצות . חצי היום: שלא לעשות . כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר כדאמר בפרק בתרא (דף קט:)) חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו:

מתני' מקום שנהגו . אור"י בשם ריב"א דמפרש בירושלמי מאי שנא ערבי פסחים משאר י"ט משום דזמן הפסח מחצות ואילך ואף יחיד קאמר התם בשאר ימות השנה ביום שמביא קרבן אסור במלאכה ופריך אם כן יהא כל היום אסור כמו יחיד שמביא קרבן ומפרש התם משום דראוי להקריב משחרית אבל פסח אינו יכול להקריבו אלא אחר חצות כדנפקא לן מבין הערבים ופריך אם כן קרבן תמיד שהוא לכל ישראל וקרב בכל יום יהא בכל יום אסור במלאכה ומשני שאני תמיד שהתורה הוציאה מן הכלל דכתיב ואספת דגנך ואם כל ישראל יושבים ובטלים מי יאסוף להן דגן ומשמע התם דמדאורייתא אסורה ונראה דאף בזמן הזה דליכא הקרבה כיון שנאסר אז אסור לעולם: