תלמוד - פסחים לה א

אלא מעלה . בעלמא הוא מדרבנן שתהא חיותן בכלי ואסמכוה רבנן אקרא: הכא נמי מעלה . בעלמא הוא דאין זריעה לתרומה ואסורין מלאכול: תנינא . דעבוד רבנן מעלה בקדשים אפילו מדאורייתא: בקדשים לא . אם טומאה דבת כפרה היא כגון זב וזבה ויולדת: והבשר . כל טהור יאכל וגו' וי"ו יתירה לרבות עצים ולבונה של קודש לטומאה וקאי אדלעיל והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר: איטמויי נינהו . בתמיה הא לאו אוכל נינהו מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו משום חובת מצה בלילה ראשונה שהוא מחוייב לאכול מצה כדכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות: מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו . משום חובת מצה בלילה ראשונה שהוא מחוייב לאכול מצה כדכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות: שיפון . שיגל"א: שיבולת שועל . אביינ"א (שיבולת שועל) שיבולת שלה עשוי כזנב שועל: יוצאין בדמאי . תבואה הנלקחת מעם הארץ והיא נקראת דמאי ספק עישרה ספק לא עישרה וחייבו חכמים להפריש מעשרותיה מספק ואם אכל מצה ממנה ולא הפריש מעשר ממנה יצא: ובמעשר ראשון . של לויים: שנטלה תרומתו . תרומת מעשר לכהן ומכאן ואילך המעשר מותר לזרים: והכהנים בחלה ובתרומה . אבל ישראל בתרומה לא כדיליף לקמן לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות מי שאינו מוזהר על חימוצו אלא משום חמץ אתה יוצא בו ידי חובת מצה יצא זה שאסור מחמת איסור אחר: ולא במעשר שני . חוץ לירושלים: עשאן לעצמו . לחם תודה ונזיר: אין יוצא בהן . ואפילו לא שחט הזבח עליהן ולא קרא שם עליהן אלא שעשאן לדעת כן וטעמא מפרש בגמ': למכור בשוק . לצורכי לחמי תודה ונזירות יוצא בהן אם לא מכר להן וטעמא מפרש בגמרא: גמ' מין חיטין . לענין תרומה דאין תורמין ממין על שאינו מינו ותורמין חיטין על כוסמין: דישרא . שיגל"א: גולבי . איספילט"א בלע"ז: שבילי תעלא . אביינ"א (שיבולת.שועל) תעלא תרגום של שועל: דברים הבאין לידי חימוץ אדם יוצא בהן . משום מצה אם עשאן מצה: אורז ודוחן . אין עושין חמץ ואם מחמיצין אותן מסריחין: אוסר באורז ודוחן . לאכול הימנו תבשיל בפסח יש מפרשים למנחות משום דכל המנחות באות מצה ושיבוש הוא דאין מנחה באה אלא חטים דכתיב (שמות כט) סולת חטים תעשה אותם חוץ ממנחת העומר שאינה באה אלא שעורין [וכן] מנחת סוטה ופשיטא דדוחן לא ומאן פליג עליה דרבי יוחנן בהא ומי מתיר: שקרוב לחימוץ . אלמא בא לידי חימוץ ולדידיה יוצאין בו משום מצה: חמץ גמור לא הוי . ונפקא מינה דאין ענוש כרת ואם אכלו בשוגג אין מביא קרבן: קרמית . מפרש לקמיה: חייבת בחלה . דמין דגן הוי ואע"ג דחלת לחם כתיב בה וגמר לחם לחם מלחם עוני במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף ע:) אורז נמי לחם הוא: שיצניתא . קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון: כלניתא . מק' (מ"ק: פרג) בלע"ז: ביין ובשמן . דלא נתן בה מים: אין חייבין על חימוצו כרת . דמי פירות אין מחמיצין כדלקמן: מצה עשירה . ורחמנא אמר לחם עוני: המחהו וגמעו . אשום לחם דמין דגן קאי ואשמעינן דגמיעה כאכילה לחייבו: המחה . דישטנפרי"ר בלע"ז שהמחהו במים: אין אדם יוצא בה ידי חובתו . דלאו דרך אכילה קאכיל ליה:

כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין . רש"י פירש לענין דאין תורמין ממין על שאין מינו ור"י אומר דבמנחות בפרק ר' ישמעאל (דף ע.) מוכח בהדיא דברייתא לענין חלה מיתני' יש מקשין דתנן במסכת חלה (פ"ד מ"ב) החיטה אינה מצטרפת עם הכל חוץ מן הכוסמין והשעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטין אלמא כוסמין בהדי שעורין שפיר דמי ואומר ר"י דכוסמין מין חיטין כלומר אף מין חיטין וכל שכן מין שעורין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין ולא מין חטין והא דתניא התם בריש המסכת חמשה דברים חייבין בחלה החיטין והשעורין והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה אומר ר"י דמשני בירושלמי כאן בנשוך וכאן בבלול פי' בנשוך שכל אחת ואחת נעשה עיסה בפני עצמה ואחר כן נשכו ונתחברו יחד התם ודאי אין מצטרפין כולם אלא כמו שמפורשין בבלול שכל הקמחים נילושים יחד ועשו מהן עיסה בההיא כולם מצטרפים דחשבינן כולם כאחד: