תלמוד - סנהדרין ז ב

מטתו שלשלמה . שכנו של מקום: ששים גבורים . תלמידי חכמים וששים לאו דוקא: מלומדי מלחמה . מלחמתה של תורה: אם ברור לך . הדין כבקר שהוא מאיר: אומרהו . והכי משמע דינו לבקר הוציאו לאור משפט: קולר תלוי . עונשה של הטייה: לתלמיד היושב לפני רבו . ובא דין לפני רבו והוא לא נזקק לדבר נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה: דנמטיין שיבא מכשורא . שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה כלומר שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי: שיבא . נסורת כמו (הושע ח) כי שבבים יהיה עגל שומרון ומתרגמינן לניסרי לווחין: טבחי . בקיאין בטריפות: אם דומה הדיין למלך . שבקי בטיב דינין ומלא חכמה כמלך זה שהוא עשיר: שמחזר על הגרנות . לשאול תרומותיו ואף זה צריך לחזר לשאול ב"ד: קום עליה באמורא . להשמיע דרשה לציבור מה שילחוש לך: וה' בהיכל קדשו . סמוך להאי קרא דהוי אומר לעץ הקיצה עורה לאבן וגו' הוא יורה הנה הוא תפוש וגו' כתב הס מפניו כל הארץ יכלה על עון הזה את כל הארץ: כל עץ . משמע דיין דכתיב (דברים כג) כי האדם עץ השדה ומוקמינן ליה בתלמיד: אצל מזבח . ות"ח מכפרין ומגינין כמזבח: אלוה הבא בשביל כסף . דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך: לדינא . לדון: לקטלא . לישא עליו חטא ועל עצמו היה אומר: וצבי ביתיה לית הוא עביד . צרכי ביתו אינו עושה כאן: וריקן לביתיה עייל . שאינו משתכר כאן כלום: ולואי שתהא ביאה . שאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי בלא חטא שלא אטעה ואענש: אמבוהא . סיעת אנשים: אם יעלה לשמים וגו' . כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך: כגללו . גלל רעי: מכתפי להו . נושאין אותן על הכתף שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם מהר: בשבתא דרגלא . שבת ששואלין בו בהלכות הרגל והיינו שלשים יום קודם הרגל: מתונים . רגילין בהמתנה כדי לעיין בה יפה קודם שתחתכוהו: במעלות . בחזקה ובמרוצה: על ראשי עם קדש . שכשהיה המתורגמן דורש היו הציבור יושבין לארץ והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסיע על ראשן: וסמיך ליה ואלה המשפטים . כלומר אף לשופטים אני מזהיר: כלי הדיינים . דשייכא בהו שימה דבר המטלטל: רצועה . למלקות: מקל . למכת מרדות עד שיחזור בו: שופר . לשמתא ונידוי: סנדל . לחליצה: ואצוה . כל צואה לשון זירוז הוא דתניא (קדושין דף כט:) כל מקום שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז ועל מה זירז על המקל ועל הרצועה שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים: שמוע בין אחיכם . כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך: שמע . דבריך בין אחיכם כשתהיו שניכם יחד משמע: לא תשא . לא תקבל שמע שוא אזהרה לדיין וקרי ביה נמי לא תשיא אזהרה לבעל דין: בין איש ובין אחיו . שנפלה להם בית בירושה אל תאמר טול אתה בית ואחיך עליה ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה אלא העלה אותן בדמים והשווה חלוקתן ע"י מעות: בין גרו . לשון מגור תשמישי דירה אל תאמר יטול זה תנור וזה כירה שהרי תנור עודף על הכירה וצריך להוסיף דמים: לא תכירהו . אם הוא אוהבך: לא תנכרהו . אם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו: אמר ליה . ההוא גברא לרב: ולאו אושפיזכני את . כלומר אין אתה זכור שעשיתי עמך חסד: א"ל . רב אין: אמר ליה ההוא גברא דינא אית לי . ורוצה אני שתהא דיין:

שאינו צריך לכלום . כלומר דגמיר וסביר וכן מוכח מדמייתי עלה דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר ומיהו בפי"ג דכתובות (דף קה:) מייתי לה על דיין שאינו מקבל שוחד ומשמע שאין צריך לכלום שהוא עשיר: תהא זריז . שלא להטיל אימה על הציבור לרדותם יותר מדאי וכן מוכח לקמן (סנהדרין דף ח.) דדרשינן מהאי קרא אזהרה לדיין שיסבול את הציבור: