תלמוד - סנהדרין סה ב

מתיב רבי זירא יצאו עדים זוממין . אצל חטאת היא שנויה בתורת כהנים גבי פר כהן משיח אחר שראינו דברים שהן כעובד עבודת כוכבים ודברים שאינן כעובד עבודת כוכבים למה נאמרה עובד עבודת כוכבים לומר לך מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל שחייבין וכו' אי מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין עליה מיתת ב"ד אף אני מרבה חייבי מיתות ב"ד ואת מי אני מרבה מקלל לאביו ומסית ועדים זוממין ת"ל ועשה יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ואמאי לא הויא עקימת שפתיו מעשה הא לא תליא בכונת הלב: ה"ג אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקול עיקר . חיובן בשמיעת קולם לפני ב"ד הוא בא וקול לית ביה ממש הלכך הוי כמגדף דתלוי בלב: חסמה בקול . לפרה דשה וכשרוצה לאכול חסמה בקולו: והנהיגה בקול . מנהג בכלאים דחייב משום לא תחרוש בשור ובחמור (דברים כב): בראייה . עיקר חיובא בא ע"י הראייה שמעידין שראו וראיה לית בה מעשה: מבין הפרקים . מעלה את המת ויושב לו באחד מבין פרקי העצמות של מכשף כגון על פרקי אצבעותיו או על פרקי ברכיו: ידוע . שם חיה: כי אורחיה . מתוך קברו ומתוך כך קולו נמוך: לא דסליק ויתיב בין הפרקים . ומיהו קולו נמוך לפי שאין בו חיותא: בזכורו . מעלה ומושיב את המת על זכרותו: בגולגולת . המוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלין אותו ע"י כישוף: אינו עולה כדרכו . אלא רגליו למעלה: עולה כדרכו . ולא סליק למיתב בין הפרקים: מה היום מיומים . למה תחשב יום שבת יותר משאר ימים: ומה גבר מגוברין . מה לאיש כמוך להיות שר וגדול מכל אנשים: דמרי צבי . אדני חפץ לגדלני המלך קיסר המשילני: שבת נמי דמרי צבי . הקב"ה חפץ והזהיר על כבודו: דמי יימר דהאידנא שבתא היא . ודילמא אחד משאר ימים הוא שבת: נהר סבטיון יוכיח . נהר אחד של אבנים ובכל ימות השבת שוטף והולך וביום השבת שוקט ונח: בעל אוב יוכיח . שאינו עולה בשבת: קברו של אביו . דטורנוסרופוס כל ימות השבת היה מעלה עשן שהיה נדון ונשרף ובשבת פושעי גיהנם שובתין: ביזיתו ביישתו קללתו . הך קללה אינה אלא גדוף וכן היה לשונם כמו (מלכים א ב) קללה נמרצת שלא היה שם קללה אלא גדוף: היינו דורש אל המתים . ולמה נכתבו שניהם במקום אחד: שתשרה רוח טומאה עליו . שד של בית הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו: המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה . נבואת שכינה: עאכ"ו . שהיא המדה נותנת שע"י תענית ובקשה תשרה עליו שכינה דהא מדה טובה יתירה על מדת פורענות ואנו צועקין על כך ואין אנו נענין אבל מה אעשה וכו': אי בעו צדיקי . להיות נקיים מכל עון: הוו ברו עלמא שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים . הא אם לא היו בהם עונות אין כאן הבדלה: ברא גברא . ע"י ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם: ולא היה מהדר ליה . שלא היה בו דבור: מן חבריא . הנבראים ע"י החברים אתה: עיגלא תילתא . גדול כאלו הגיע לשליש שניו וגמרה גדילתו דהכי שביחי ומעלי למיכל כמו (ב"מ דף סח.) ומגדלין אותן עד שיהו משולשין. ל"א שהיה טוב ובעל טעם כאילו הוא שליש לבטן: שבעה מיני זכור . שכבת זרע מז' בריות ומעביר על עיניו ועושה כשפים: אוחז את העינים . אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא והוא אינו עושה כלום: המחשב עתים ושעות . לשון מעונן כמו בעל עונות שמבחין את עונה ואומר היום יפה לצאת לדרך ויצליח למחר יפה ליקח מקח וישתכר בו הלוקחו: למודי ערבי שביעיות . כלומר ערב שביעית למדין ורגילין להיות חטין יפות: עקרי קטניות מהיות רעות . כלומר העוקר קטנית ואינו קוצרן שוב אינן מתליעות ואין מרקיבות: פתו נפלה מפיו . צריך לדאג היום מהיזק: נחש בא מימינו או שועל משמאלו . סימן רע הוא לו: צבי הפסיקו . שהיה הולך ממזרח למערב והצבי הולך מצפון לדרום והפסיק דרכו:

יצאו עדים . תימה למ"ל למעוטי עדים זוממין מקרבן הא אפילו בשוגג מיקטלי דלא בעי התראה וי"ל דמשכחת לה שהוזמו קודם גמר דין דאין נהרגין עד שיגמר הדין א"נ כגון שחזרו בהן מעצמן ואמרו מבודין אנחנו: הואיל וישנו בקול . תימה כי הדר ביה משינויא דקול ומסיק שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה מאי משני מכל הני דתני בת"כ בהדיא עדים זוממין דממעט מועשה מקלל אביו ואמו ומסית ומדיח ונביא השקר ובספרים ישנים ל"ג עדים זוממין וה"ג אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול וכי פריך וקול לרבי יוחנן לאו מעשה הוא לא פריך אלא מעדים זוממים לחודיה דמודה ר' יוחנן בכולהו דקול לאו מעשה הוא אלא דוקא גבי חסמה משום דבדבורו קא עביד מעשה כשהבהמה שוחה לאכול והוא גוער בה זוקפת ראשה וה"נ עדים זוממין בדיבורייהו עבדי מעשה לחייב הנדון תדע דבפרק בתרא דמכות (דף טז:) א"ל רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר דבדיבוריה עבד מעשה אלמא לא חשיב עקימת שפתיו מעשה אלא היכא דבדיבורו עביד מעשה הלכך שינויא דקול קאי ולא הדרא ביה אלא מעדים זוממים מיהו בפ"ק דכריתות (דף ד.) קשה דאיכא התם כל הך סוגיא ושינויא דקול ליתא התם כלל וא"כ תקשה ליה מכל הני דתורת כהנים: ריש לקיש אמר פטור . אליבא דמ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו פליגי בפרק הפועלים (ב"מ דף צ: ושם) דהא ר"ל אית ליה פרק שבועות שתים (שבועות דף כא.) לוקין עליו: