תלמוד - בבא מציעא קח ב

ואי לא איערומי קא מערים . אם באתי ליקח אצלם יסלקוני אקנה אני בית סאה באמצע ואהיה אני מצרן לכל רוח ואקנה אני אחרי כן לכל צד ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח הלכך מהשתא מסלקינן ליה: ואי כתב ליה אחריות כו' . דודאי מכר הוא שאין כותבין אחריות על המתנה: מוכר כל נכסיו לאחד . בכל מקום שהן זו במזרח וזו במערב ויצאו מצרני אחת מהן וערערו: לית בהו משום דינא דבר מצרא . שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר שזה לא יקנה השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא כדאמר לקמן הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא: אריא אברחי לך . ואין לך ישר וטוב מזה: עכו"ם לאו בר ועשית וכו' . ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה: שמותי ודאי משמתינא ליה . למוכר לקבולי עליה כל אונסא דאית ליה מחמת העכו"ם: משכנתא . אם מכרה למי שממושכנת לו: לית בהו משום דינא דבר מצרא . שזה שכן מצרן מכולן שכולו שכונה בידו: למכור ברחוק ולגאול בקרוב . אם המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו ורוצה לקנות אחרת בקרוב: אין בה משום דינא דבר מצרא . לפי שאין לנו להפסיד מוכר משום טוב וישר דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה. ואם באנו לעשות איחור בדבר שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות: וכן לכרגא . לפרוע כסף גולגלתא למלך: [ולמזוני] . למזון אלמנה והבנות שב"ד מוכרין בנכסי יתומין וכן לקבור את המת: בלא אכרזתא . וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא פן יכעוס שוטר המלך וכן חסרון מזונות ולבזיון המת כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי: לאשה ליתמי ולשותפי . מכר לאשה לא מסלקינן ליה דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר ועשית הישר והטוב להרחיקו מעליו וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהן שותפין בה אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר אין אתה בא בחלק חבירך אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך אלא כיון דלא נתברר חלקו והרי הוא כשכן בכולה: שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין . נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר שאם יש לו שדה למכור ובאו עליה ללוקח שכינים הדרים אצלו בדירה ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן שכיני העיר קודמין ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר והשתא לא נראה לי דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל ולמימר הכי לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת"ח לית בה משום דינא דבר מצרא מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא דקודמין ותו דקאמר שכן ותלמיד חכם ת"ח קודם אי האי שכן מצרן הוא אמאי ת"ח קודם תלמיד חכם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו"ם עכו"ם לאו בר ועשית כו' ותו קרוב ותלמיד חכם מאי דינא דבר מצרא איכא וא"ת כששניהן מצרנין אטו משום דת"ח הוא משלח גלימא דאינשי: זוזי טבי זוזי תקולי . מצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח אבל של לוקח טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן ואי נמי איפכא: לית בה משום דינא דבר מצרא . דאמר ליה המוכר בהא ניחא: הני ציירי והני שרו . לוקח ומצרן ששלחו מעותיהן של מצרן צרורין וחתומין וזה ירא להתירן שלא יאמר יותר היו ושל לוקח מותרין: לית בה משום דינא דבר מצרא . דפסידא דמוכר הוא דאמר לזוזי צריכנא: אמר ליה איזיל ואיטרח וכו' . מילתא באפי נפשיה היא מצרן שאמר איזיל ואיטרח וכו': דאמיד הוא . שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו: ובתי דחד . בנין שעליה: מרי ארעא מעכב אמרי בתי . שלא למכור הבנין לאחר דהואיל והוא בא למוכרם וזה צריך לה טוב שיהיה בנינו בקרקע שלו ואיכא הישר והטוב: מרי בתי לא מעכב אמרי ארעא . שהוא אינו חשוב שכן לכשיגיעו שניו עומד להסתלק מיניה: ודיקלי דחד . שמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו: ארעא לזורעה . המצרן חפץ בה לזריעה והלוקח צריך בה לבנין בית: ישוב דבתי עדיף . לבית דין ולא תקנו כאן עשות ישר וטוב שזו טובה מזו: אפסיק משוניתא . שן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן: או ריכבא דדיקלא . הדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין פלשייר"י בלעז: אם יכול להכניס המצרן תלם אחד . משדהו לתוך שדה זו אית בה וכו': תלם . שורות המענה: ואי אייתי בהדדי . שמערער כל אחד על מצרנותו: פלגי לה בקרנזיל . בארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה סמוך לו כזה ולשון קרנזיל זיל בה לקרנות:

משמתינן ליה עד דמקבל כו' . דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן העכו"ם: מזבנינן בלא אכרזתא . אין לפרש כל הני מילי לצורך יתומים דא"כ הוה משמע דלשאר צורכי יתומים אין מוכרין בלא אכרזתא כי הנהו דחשיב פ' הנזקין (גיטין דף נב. ושם) מוכרים שדותיהן לקנות להן מגלה וציצית ושופר כו' וא"כ בפרק שום היתומים (ערכין דף כב. ושם) דפריך לרב. אשי דאמר אין נזקקין כו' מדתנן שום היתומים שלשים יום ומכריזין בבוקר ובערב לוקמה במילי דיתמי שצריכי הכרזה אלא ודאי לכל מילי דיתמי אין צריכין הכרזה ובשמעתין מיירי בכרגא ומזוני וקבורה דאשה ובנות ואם תאמר לקבורה פשיטא דמזבנינן בלא אכרזתא דאטו יהיה מת מוטל באשפה כל ימי הכרזה וי"ל דאם לוו לצורך קבורה קאמר דמזבנינן בלא אכרזתא כדי לפדות אי נמי דה"א שממשכנין מחפצי יתומים עד שמכריזין קמ"ל: שכיני העיר כו' . הא מילתא בדין הקדמה קמיירי כששניהם מצרנים ושכן עיר מצרן מצד העיר שיש לו שדה אחורי ביתו הסמוכה לזו ושכן שדה שיש לו שדה רחוקה מן העיר הסמוכה לזו: ארעא דחד ובתי דחד . שהבית בנוי על גבי קרקע מרי דארעא מעכב שלא ימכור הלה עציו ואבניו כי אם לו אבל בבית אצל בית או קרקע שאינו עומד לזריעה לא שייך דינא דבר מצרא דלא שייך התם טעמא דקאמר בסמוך להכניס תלם אחד ודוקא בשדה של זריעה שייך הישר והטוב שיכול לחורשה בבת אחת וכן פר"ת בתשובה אחת המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים ולא מצאנו דין מצרנות בבתים: