תלמוד - מועד קטן כה ב

כי מטו אגישרא . כשהגיעו לעבור בדף של גשר קצר שעכשיו לא היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה: קמו גמלי . עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן: טייעא . סוחר ישמעאלים: רבנן . דשיכבי רבה בר רב הונא ורב המנונא: עבדי יקרא . דהא לא בעי האי למיעל מקמי האי: נתור ככי . לחייו משום דבזי לרב המנונא: ספר מלחמות . ספר תורה לישנא אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא ונתור ככי דההוא טייעא לישנא אחרינא גזע ישישים זה רבה בר רב הונא דהוא בן גדולים בן רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף מנשיא דארץ ישראל ועמו ספר מלחמות עמו רב המנונא: קאת וקיפוד הוכפלו . קללה כמו וירשוה קאת וקיפוד (ישעיהו לד) כלומר קללה באה והוכפלה בעולם: לראות שוד ושבר . זה שקצף הקב"ה על עולמו: נשים לילות כימים . בהספד על ששם לילות כימים בתורה: בר קיפוק ובר אבין . הוו ספדני: (ההוא יומא . דנח נפשיה): חלש דעתיה . דהאי מדמי ליה לשלהבת והאי לאבידה: וההוא יומא . דנח נפשיה לא ספדוהו משום דאירע להו תקלה על ידו: לא בר קיפוק ולא בר אבין חליץ . משום דאיתהפכו כרעייהו ותנינא (יבמות דף קג.) האי מאן דמסגי אלוחתא דריגלא לא חליץ דהתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגלו ולא מתחת לרגלו: אתי לדגלת . חדקל: רוב שלישית . ישראל נקראו שלישית ורבא שקול כרוב ישראל ואמר ליה קום ואמור מילתא כלומר בקש רחמים: כאות במי מרה . שאשה סוטה נבדקת בהן: בעת חנינתו . דולד: אבד חנינו . אביו המחננו: והבאתי השמש בצהרים . אשקיע השמש בצהרים: יומו של יאשיה . שנהרג יאשיה קרי יומו שמש: לגרמיה . לדעתיה: רבי זירא היה מבבל ובה נולד וגדל בארץ ישראל והיינו דקאמר ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה ואהכי קרי ליה רבי זירא ורב זירא: אוי נא לה אמרה רקת . יכולה לומר כן רקת היא טבריא: אחיתו . הורידו דמעות: איתחמיאו כוכבי . נראו הכוכבים שנשתנה העולם מרוב צער: כיפי דנורא . אבנים של אור: אשתעו צלמנייא . נימוחו פרצוף שלהן: והוו למחלצייא . כלומר נחלקה ונתמעכה כל צורת פרצוף של צלמים וצור' המטבעות מפני צורת החסיד שנשתנית: דרבי מנחם . בנן של קדושים שלא נסתכל אף בצורה של זוזא כדאמרינן בערבי פסחים (דף קד.): והוו למחלצייא . כמו שהוחלקה במעגל ובמחלצים שבה מטחין טיט הכותל: אנדרטא . צורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת: שבעין מחתרין . דגנבים דבזכותיה לא הוו אתו גנבים: כיפי דברדא . אבנים: נשוק כיפי . כיפאות של גשרים נשתברו ונשקו זו את זו: שיצי . קוצים:

שפעו מרזבי דציפורי דמא. מפרש בירושלמי דיהב נפשיה על גזרתם פירוש נשפך דמו על יחוד השם תוספתא פ"א שנתן נפשו על המילה: ועל רבו שלמדו חכמה. בפרק אלו מציאות (ב"מ דף לג. ושם) פליגי רבי יהודה ורבי יוסי שרבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו ורבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו ומסיק שם עולא אמר תלמידי חכמים שבבבל קורעין זה על זה כרבי יוסי ס"ל ופוסק רב ששת כרבי יוסי ופי' רבינו חננאל דהכי הלכתא ובשאלתות דרב אחאי פוסק כרבי יהודה דאמר כל שרוב חכמתו הימנו ומפרש בפר' אלו מציאות בתוספתא דהיו קורעין קריעה [דאין] מתאחה וכן פירש רבי יצחק בר יהודה ויותר היה נראה לי דמעשה רב דשמואל עבד כרבי יוסי כדאי' התם ורבא נמי מפרש מילתא דרבי יוסי ורבי אלעזר בירושלמי נמי עבד כוותיה ושמא היו מחמירין על עצמן: