תלמוד - מועד קטן יא א

יריד של עכו"ם . יומא דשוקא: ומעלה בערכאות . לקיימן בחתימתן דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא שרי: אוהרי . שצדין בו דגים שקורין רוש"א: איזלי . רשתות שצדין בו עופות: למגדל תנורא . לעשות התנור מחדש: מהולתא . נפה: בימות החמה . כלומר כשיש ימות החמה כגון בפסח דחבול עלמא שאין יורדין בו גשמים מותר לעשות בו תנור לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל: כאן בימות הגשמים . כלומר כשיורדין הגשמים ברגל כגון בסוכות אין עושין תנור לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל ועבד טירחא שלא לצורך הרגל: מתני' מעקה למרפסת . כותל קטנה העושין על האיצטבות שלפני העליות גדולות כעין שיש על שפת נהר רייניס: שפין את הסדקין . שבתנור: ומעגילין אותן במעגילה . שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול עגול כדי לסתום הסדקין: ביד וברגל . שלוקח בידו עץ ובועטין ביד על התנור לסתום הסדקים או בועט ברגלו על קרקעות התנור: מחלצים . עץ כעין רגל שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה: ציר . רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה (משלי כו): צינור . הוא החור שבאסקופא התחתונה כמו צינורא דדשא: הקורה . מה שעל הפתח שתחזור בו הדלת וקורין אוברטו"ר: מנעול . בלבדור"א: ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד . כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות השנה ומניחו עד המועד: וכבשין . של ציר כלומר דגים ושאר דברים שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד: גמ' הוצא . הוצי דקל: דופנא . עבדי לחיים של גדר: ואינו טח בטיט . זה הוא מעשה הדיוט: מעגילה . דרך אומנות יותר: ביד וברגל . דלאו מעשה אומן הוא לא כל שכן: כעין מעגילה . ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה ביד וברגל: עד ימיו . של יוחנן כ"ג היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד והוא גזר עליו ובטלו אלמא אסור ומתני' קתני ומתקנין מנעול ומפתח: בדנפחי . דפטיש היינו קורנס אסור דהוי קלא רבה ואולודי קלא אסור: מתניתין דמתקנין אלו בחוש"מ בדנגרי . במנעול של עץ שרי דלא הוי קלא רבה: מגלי . מסר הגדול שרי דלא מוליד קלא כלום: בחציני . ברר"א אסיר דהוי אולודי קלא טפי: לאחר שגזר . יוחנן כ"ג: הא ר' יהודה הא ר' יוסי . בפירקא דלקמן (מועד קטן דף יב.) דרבי יוסי לא בעי לשנויי לדבר האבד ומתני' דשרי הכא כל הני בלא שינוי ר' יוסי היא: כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא . כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח דשרי למיעבד בלא שינוי: בדיתא . שם נהר: לבאי . שם מקום: כוורי . הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה: למימלח . הרבה אע"פ שאין יכולים לאוכלן במועד שהרי היו מלוחין הרבה: כבשין . בחומץ ובמלח שקורין קונפושט"א והכא נמי כיון שמלחן הרבה כדי להצניען תו לא חזו במועד: אמר ליה הני נמי . דמלחינהו: מתאכלי . במועד: אגב איצצא . שמושך המלח מהן: שיתין איצצי . כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים מצצי ליה ששים זימני: רב איקלע . במועד: תילתא מילחא . אגב איצצא: סמוך למיסרחיה מעלי . כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר מההיא שעתה דניצוד: טוויא באחוה . במלח שהמלח נברא מן המים כדגים: אסקיה באבוה . לאחר שצלאו נותנו במים צונן: אכליה בבריה . מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו: משתיא עליה אבוה . ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים: לטעון גופא . כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן: ולא לטעון פוריא . לא ישן לאלתר אחריהם: תחלי . שחלים: מיא ולא שכרא . מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר:

כוורא סמוך למסרחיה מעלי. ובזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון וגם משתי עלה אבוה דאמר בסמוך דמעלי ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלו לו טפי ויש מפרשים דכוורא לא בכלל דגים מיירי ושם דג ששמו כוורא ומשונה בדברים האלו משאר דגים כדאמרינן פ' כל הבשר (חולין דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא ואין נראה שיהא בכל הלשונות של דגים טעם אחד: