תלמוד - חולין נב ב

כמה חסרון בשדרה . ולא תטמא באהל בלא בשר: וכן לטרפה . דלבית הלל מיטרפא בחדא חוליא. אלמא לשמואל עקירת חוליא הוא דטרפה ולא עקירת צלע: בשילהי כפלי . יש חוליות הרבה שאין שם צלעות: ולתנייה גבי קולי בית שמאי . אי לענין טרפה נמי פליגי ליתנייה בעדיות דקחשיב התם כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא לגבי טרפה הוו בית שמאי לקולא: כי איתשיל . חסרון שדרה בבית המדרש: לענין . טומאת אהל נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהתם בית שמאי לחומרא: רוב גובהה . מן העינים ולמעלה. רוב היקפה גדול מרוב גובהה: ברוב קרוע . וכ"ש ברוב נטולה: או ברוב נטול . שניטל רובה אבל ברוב קרוע לא מיטרפא: תפשוט . דברוב קרוע קאמר דהא או שנקרע תנן ומפרשינן להאי רוב חיצונה דהיינו בשר החופה: מידי הוא טעמא . הא דמיבעיא לן ברוב קרוע או ברוב נטול: אלא לשמואל . דהא איהו אמרה להא שמעתא לעיל צלע שנעקרה וכו' ושמואל לא מפרש למתניתין כדאמרי במערבא אלא מקום שאין בו מילת דהיינו בכרס עצמו ואיהו מוסיף האי טרפות דבשר החופה אמתניתין דגמרא גמירי ליה ותנא דמתניתין מייתי לה בזה הכלל: מן הזאב ולמעלה . הוי דרוסה וזאב בכלל אבל מזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות: ובעופות . הנדרסין: מן הנץ ולמעלה . יש לו כח לדרוס עוף חברו: וכי תימא . אי לאו דרב הוה אמינא לעולם חתול נמי הויא דריסה בדקה ומתניתין קא משמע לן דזאב אפילו בגסה נמי דריס ומשום דאיירי בגסה נקט זאב: גברא אגברא קא רמית . דרבי אלעזר אדרב דרב סבר רבי יהודה פליג ות"ק אפילו בגסה קאמר ואיצטריך דרב לאשמועינן דמן הזאב ולמטה אפילו בדקה נמי לא דלא תימא האי דקתני זאב משום גסה אבל דקה אפילו חתול נמי: ואיבעית אימא לעולם . מתניתין נמי ממעט חתול אפילו מדקה דזאב גופיה דקתני בדקה קאמר כר' בנימין ואתא רב לפרושי דדוקא נקיט זאב במתני': מהו דתימא . האי דנקט זאב משום דאורחיה למידרס ולעולם הוא הדין לחתול קמ"ל רב: נמייה . חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז: גדיים וטלאים . דקים שבדקה ומודה רב חסדא באילים ורחלים כמתני': עד שתינקב לחלל . כקוץ בעלמא ועד שניקבו הדקין. ומדשוי להו כקוץ בנקובה מכלל דארס שלה אין מזיק אפילו לעופות וכל שכן לגדיים וטלאים: בריבי . שם חכם: לא אמרו אין דרוסה . לחתול: אלא במקום שאין מצילין . לעוף או לגדי מידו דאינו כועס כל כך ולא אלים זיהריה: אבל במקום שיש לה מציל . הוא כועס ויש לו ארס חזק וכשמכה בצפורן משליך בה ארס ודרב חסדא בשיש מצילין: בסחופיה . פלוט"א: חמשה קורטי דמא . ארס של חמש אצבעות: הצלת עצמה . שהיא עצמה מצלת גופה ובורחת: ורבנן . דפליגי עליה דבריבי דאמרי אפילו יש מצילין אין דרוסה בהאי דמא דמשתכח בדשא מפרקי לך: אית ליה זיהרא ולא קלי . אינו שורף: איכא דאמרי . דרב חסדא אפילו במקום שאין מצילין קאמר דיש דרוסה ומתניתין דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט והא מתניתין דנקט עד שתנקב לחלל בריבי היא ובמקום שאין מצילין ורבנן פליגי עליה: לא אמרו . יש דרוסה לחתול: אבל במקום שאין מצילין כו' . ורבנן סברי אף במקום שאין מצילין יש דרוסה:

אילימא למעוטי חתול . כלומר דוקא זאב דריס באימרי רברבי ולא חתול: וכי תימא קמשמע לן דזאב בגסה נמי דריס . כלומר דלהכי נקט מן הזאב ולמעלה לאשמועינן דכל מן הזאב ולמעלה שוה דמה ארי בגסה אף זאב בגסה: הכי גרסינן אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים . ולא גרסינן נץ במילתיה דרב חסדא דאי גרס ליה א"כ כי פריך ליה מברייתא מנץ נמי פריך וכי משני הוא דאמר כבריבי צריך לומר דקאי נמי בריבי אנץ ואילו מתני' קתני נץ דיש לו דרוסה ומתניתין איירי בכל ענין אף במקום שאין מצילין וכי תימא דמאי דמחלק בריבי היינו בגדיים וטלאים אבל בעופות לא א"כ מאי קא פריך מההיא תרנגולתא דהוה בי רב כהנא ואע"פ שעל כרחך אנו צריכין לחלק משום דלא תקשה ברייתא אמתניתין היינו משום דקסבר דבעופות קלי זיהריה ובגדיים וטלאים לא קלי זיהריה אבל בריבי סובר דמקום שיש לו מצילין קלי בין בעופות בין בגדיים וטלאים אבל במקום שאין מצילין אין לו כלל ארס ואי הוה גרסינן נץ במילתא דרב חסדא אם כן אף בנץ נמי היינו צריכין לומר כן ועוד לאיכא דאמרי דמשני דברייתא כבריבי היא א"כ לרב חסדא יש דרוסה לנץ בכל ענין אף בגדיים וטלאים ומאי איריא דתני מתניתין עוף הדק אפילו גדיים וטלאים נמי: מ"מ לרב חסדא קשיא . וא"ת ולישני ליה דברייתא באימרי רברבי וי"ל דדומיא דנץ קתני דאף בגדיים וטלאים אין לו דרוסה ומיהו לפירוש איכא דאמרי דאוקי לברייתא כבריבי ובאין לו מצילין לא הוי חתול דומיא דנץ דדרוסת הנץ בעופות בכל ענין ובגדיים וטלאים לא דריס בשום ענין ומתוך כך יתיישב אמאי לא מוקי ברייתא נמי ללישנא קמא כבריבי ובאין להן מצילין הא במצילין יש להן דרוסה משום דדומיא דנץ קתני דאין לו דרוסה בכל ענין: