תלמוד - חולין קכד א

עד שיהא בארץ . כלומר עד הקרקע מפילה: הא חלים וקאי . שהטפילה מעמידו יפה: ואימא מדרבנן . אדמותבת ליה מדר"מ סייעיה מדרבנן: אלא אמר רבא . בשנטמא כ"ע לא פליגי דכל כמה דחלים לא טהר והכא הכי קאמר: כיצד הוא עושה . מתחלתו שלא יהא שם תנור עליו: ר"מ אומר . בהא שעדיין לא ירד טומאה אינו צריך לגרור כו': תנור תחלתו ד' . אין תנור פחות מארבעה ואפילו נגמרה מלאכתו: ושיריו . אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ד': בד"א . דתחלתו ארבעה ושיריו ד': בגדול . התנורים העשויים לאפות ולצלות כדרכן. אבל קטן שעושין לתינוקות תחלתו כל שהוא: שתגמר מלאכתו . לאחר שנגמר והסיקו אפילו הוא טפח מקבל טומאה:
קתני מיהא בד"א בגדול דשיריו ד' אבל בציר מארבעה לא טמא הוא והתם קתני חלקו לשלשה אבל לשתים לא סגי ואע"ג דליכא בחציו ד' דמדקא מיקל ר"מ ואומר אינו צריך אלא ממעטו מבפנים מד' מכלל דרבנן נמי בהא פליגי דאע"ג דלא הוי השבר ד' אפ"ה בעינן דלא ליהוי רובא: התם . דקתני דבעינן ד' ואי לא לא הוי טמא: דצלקיה מצלק . לרחבו דשוב אינו עומד יפה: הכא . דקתני ברובא טמא ואע"ג דלא הוי ד': דעבדיה גיסטרא . שחלקו לארכו בגובהו כזה: ה"ג אמר מר שיריו ברובו: הא אמרי רבנן ד' . דקתני בד"א בגדול אלמא בין אתחלתו בין אשיריו מודו ליה לר"מ בגדול: בתנורא בר שבעה . קאמרי ד' הואיל ורובו בציר מד' הוא לא מטמינן ליה ברובו דלא חמירי שיריו מתחלתו דהא תחלתו כשהוא שלם לא הוי תנור בציר מארבעה: והאי . דקתני רובו בתנור בר תשעה דאע"ג דבחציו איכא ארבעה לא מטמא עד דהוי רובא ובהא רבנן לקולא: לא שנו . דאע"ג דשייר בה כדי מעפורת בטלה אלא טלית: אבל עור . כי האי שיעורא: חשיב . ולא בטיל: למושב זב . פלאדשטור"א ובבציר מהכי לא חזי למילתיה: מתני' עור שיש עליו כזית בשר . במקום אחד: הנוגע בציב היוצא ממנו . היינו באותו בשר או בשערה שכנגד אותו בשר: טמא . דשערה הוי שומר כדאמרינן (לעיל חולין דף קיט:) חלחולי מחלחל: ציב . רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ודבוק במקצת ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית: מטמא במשא . שהרי נשא כזית נבלה: ולא במגע . דאי אפשר ליגע ביחד ושתי נגיעות אין מצטרפות: לא במגע ולא במשא . כדמפרש שהעור מבטלו: ומודה רבי עקיבא . דאע"ג דלא הוי כזית מעורה במקום אחד דלאו עור חיבור שהמסיט שתי חצאי זיתים ביחד טמא: גמ' לא שנו . דכזית שלם דברי הכל לא בטיל אלא פלטתו חיה: כתרטא . רובע הקב לשון מורי. ל"א כף מאזנים: זימנין . פעם אחרת: אשכחיה . רב אושעיא לר' אמי: דיתיב וקאמר . לא שנו דשתי חצאי זיתים לר' ישמעאל לא בטלי אלא פלטתו חיה: מר אסיפא . אשתי חצאי זיתים: מתני לה . לדר' יוחנן דפלטתו סכין בטל הכי מתוקמא שפיר אי הוו תני לה קמיה דרב נחמן הכי לא הוה מזלזל בה: א"ל ר' אמי . ואלא עולא ארישא דמיירי בכזית שלם: מתני לה . בתמיה: ואלא קשיא . אי כזית שלם בטיל לעולם בטיל ואפילו כתרטא והא ליכא למימר דכולי האי מבטל איניש:

כי ממעט ליה מד' מיהא הוי טהור ואמאי והא חלים וקאי . ה"נ האי תנור דקאי ע"י טפילה לא חשיב והוי כעור שלא נתחבר: הכי גרסינן במשנת כלים (בפ"ק) וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא שיריו ברובו משתגמור מלאכתו ולא קאי משתגמור מלאכתו אשיריו ברובו אלא אשני תנורים גדול וקטן השנויים בה קאי דאין טמא עד שתגמור מלאכתו ובתר הכי מפרשה איזהו גמר מלאכתו: הא בתנורא בר תשעה והא בתנורא בר שבעה . כמו שפירש בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש לחומרא דבר תשעה בארבעה ובר שבעה ברובו דלא עדיף שיריו מתחלתו דהוי בארבעה והכא לא בעי לשנויי הא דצלקיה מצלק בארבעה הא דעבדיה גיסטרא ברובו דכיון דמשנה אחת היא מסתבר בענין אחד מיירי או תרוייהו דצלקיה מצלק או תרוייהו דעבדיה גיסטרא הילכך הוצרך לתרץ בב' תנורים ובענין אחד ריב"א: אבל פלטתו סכין בטל . וא"ת למאן דמשני לה ארישא דאפי' כזית פלטתו סכין בטליה היכי מוקי מילתיה דר' יהודה דאמר האלל המכונס כו' אי כשכנסו וכי עדיף כנסו מפלטתו יחד כזית וי"ל דאין ה"נ אי נמי לדידיה ר' יהודה פליג אר' ישמעאל ור' עקיבא וס"ל בכזית אפילו פלטתו סכין לא בטל ות"ק דר' יהודה כר' ישמעאל ור"ע דאפי' בכזית בפלטתו סכין בטל ולמאן דתני לה אסיפא א"ש דהא דקאמר הכא בטל היינו בלא כנסו אבל אם כנסו לא בטיל: