מסכת סוכה - פרק ב - משנה ח

נשים ועבדים וקטנים כו׳ דאמר קרא (ויקרא כ״ג:מ״ב) כל האזרח בישראל, להוציא את הנשים, דאע״ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח אין חייבות בסוכה ליל ראשון של חג:

קטן שאינו צריך לאמו. כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א״צ לאמו וחייב ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא:

נשים. כתב הר"ב דאמר קרא כל האזרח בישראל להוציא הנשים. בגמרא. ופירש"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים. וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים ע"כ. ומ"ש הר"ב דאע"ג דחייבות כו' כלומר ובמשנה ו' ילפינן לסוכה בגזרה שוה ממצה. דאי לאו הכי. קרא למה לי דתיפוק ליה דנשים פטורות. משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכו':

ועבדים. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דברכות:

קטן שאינו צריך לאמו. בגמרא. מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים. [*ומ"ש הר"ב ודוקא שקורא ושונה. ואינו שותק עד שתבא אמו אליו כו' אבל קורא פעם אחת ושותק כו'. קשיין דיוקין אהדדי. דמרישא משמע אפילו קורא כמה פעמים כל ששותק אח"כ א"צ לאמו מקרי. ומסיפא משמע דוקא כשאינו קורא אלא פעם אחת ושותק לא מקרי צריך לאמו. אבל אם קרא שני פעמים. אע"פ ששותק מקרי צריך לאמו. ולשון רש"י כל שנעור ואינו קורא אימא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו. אבל קורא שותק לאו צריך לאמו הוא. ע"כ]:

מעשה וכו'. גמרא. מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה. חסורי מחסרא וה"ק. ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו וכו'. ופי' הר"ן דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפי' קטן הצריך לאמו. כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחנוך סוכה. כל שהוא צריך לה: