מסכת סוכה - פרק ד - משנה ט

מן השלוח. הוא מעיין הסמוך לירושלים:

מחזקת ג׳ לוגין. [זהו] פחות שבנסכים, רביעית ההין לכבש:

שער המים. אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שבו מכניסין צלוחית של מים דנסוך החג:

תקעו והריעו. משום שנאמר (ישעיהו י״ב:ג׳) ושאבתם מים בששון:

עלה בכבש. שהיה בדרומו של מזבח:

ופנה לשמאלו. שנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית, וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה:

שהיו משחירים פניהן. מחמת היין, ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:

כמין שני חוטמין דקין. חוטם אחד בספל אחד ונקב אחד בחוטמו. והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחים ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח, ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד:

אחד מעובה ואחד דק. אחד מהנקבים עבה. והוא אותו של יין, ואחד דק אותו של מים. כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת. שהמים ממהרין לצאת יותר מן היין מפני שהיין עב יותר ומאחר לצאת, לפיכך היה הנקב של יין מעובה והנקב של מים דק כדי שיהיו כלין בבת אחת:

ה״ג מערבי של מים, מזרחי של יין. הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה, זה לפני זה, אחד לצד מערב ואחד לפנים ממנו דהיינו למזרח:

ר׳ יהודה אומר כו׳ בתרתי פליג, אג׳ לוגין פליג ואז׳ דקאמר תנא קמא, ואתא ר׳ יהודה למימר אף בשמיני מנסכים. ואין הלכה כרבי יהודה:

הגבה את ידך. כדי שנראה אם תתן מים בספל. לפי שצדוקים אין מודים בנסוך המים:

שפעם אחת נסר. צדוקי אחד את המים על רגליו:

ניסוך המים. בפ"ג ד' ל"ד. ופ"ד דף מ"ד אמרינן דהל"מ הוא והכי מסקינן בפ"ק דתענית דף ג'. אע"ג דדרשי תנאי רמוזי בקראי:

כיצד צלוחית כו'. הכא תנא סדר המילוי והניסוך ובפרק דלקמן תני השמחה והיציאה מבית המקדש אל השילוח למלאות:

מן השילוח. פירש הר"ב הוא מעיין וכו'. דכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. תוספות [מ"ח ד"ה מנה"מ]:

ופנה לשמאלו. טעמא מפורש במשנה ג' פ"ו דזבחים:

שני ספלים של כסף. הקשו בתוס' דהך צלוחית של זהב מקודש הי' דהא במשנה דלקמן אמרינן דחבית לא הוי מקודש ש"מ דצלוחית מקודש הוי. וא"כ היאך מורידין בקודש משל זהב לשל כסף והתנן דאין מורידין במנחות [פי"א משנה ז'. ובמשנה ד' פרק ו' דשקלים] ותירצו די"ל דספלים היו קבועים בסיד. ולא כלים נינהו דנחשבים כגופו של מזבח. והרי הם כלבונה שהיתה בבזיכין של זהב שהיו מקטירין על המזבח:

שהיו מושחרין פניהם מפני היין. דכיון דאמר מר עירה של יין לתוך של מים יצא של מים אתי לאשחורי. גמרא:

עירה של מים לתוך של יין וכו'. לכאורה נראה לפרש כלומר שהחליף. וכן לשון רש"י בגמרא אאתי לאשחורי דלעיל לפי שפעמים שמחליפין. אבל ל' הרמב"ם בפ"י מהלכות תמידין. ואם עירה המים וכו' או היין וכו' ונסך שניהם בכלי אחד יצא:

רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמנה. לא מצאתי טעם לדבריו. וא"א לומר דלא סבירא ליה הל"מ. כמ"ש בשם התו' בכיוצא בזה במשנה ג' פ"ח דיבמות. והאריך הרמב"ם בזה בהקדמתו לזרעים עיין שם. ועי' מ"ש במשנה ב' פ"ב דסוטה. וי"ל דסבירא ליה דכמו שנתרבית לשמחת שלמים כדלעיל ה"נ יש לרבות לשמחת ניסוך דמקרי שמחה כדלקמן. ובטעם דלוג אפשר שסובר כראב"י דמשנה ג' פ"ט דמנחות דסבירא ליה אפילו מנחה של ששים עשרון אינו מביא אלא לוגה וכיון דמתנדב סתם אינו מביא אלא לוג. ה"נ דלא פי' בכמה הוא הניסוך מביא לוג. ואף ר' נחמיה ס"ל כראב"י כדאיתא בגמ' התם. ועוד אפשר דיליף ממצורע עני שמביא לוג שמן א' למנחתו ואע"פ דזה יחיד וזה צבור יליף מהפחות כך נ"ל. [*ושוב מצאתי בפירש"י פי"ג דזבחים שכתב בלוג גמירי לה ע"כ. ועיין עוד מ"ש שם בס"ד]:

באתרוגיהן. ללמדך שאין ניסוך אלא בשחר בשעת נטילת לולב. גמ' פרק ב' דיומא דף כ"ו: