מסכת ביכורים - פרק א - משנה ג

אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה:

אלא משבעת המינין. דכתיב (דברים כו) מראשית, ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבים בבכורים אלא שבעת המינין שנשתבחה בהן א״י חטה ושעורה וגו׳, ודבש הוא דבש תמרים:

מתמרים שבהרים ופירות שבעמקים. לפי שהן גרועין:

ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר. דכתיב (שם ט) זית שמן, זית אגורי, שבאים עליו גשמים והוא אוגר שמנו לתוכו, והוא מובחר ומשובח:

אין מביאין בכורים קודם לעצרת. דשתי הלחם שמביאין בעצרת אקרו בכורים והם מתירין החדש במקדש:

ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר. פי' הר"ב דכתיב זית שמן זית אגורי שבאים עליו גשמים וכו'. לאפוקי הזיתים שבאים עליהם גשמים והם פולטים שמנם. הר"ש מן הירוש':

ולא קבלו מהן. עי' מה שכתבתי בסוף מסכת חלה: