מסכת ביכורים - פרק א - משנה ה

לא תנשא לכהונה. דכתיב (ביחזקאל מ״ד:כ״ב) מזרע בית ישראל יקחו להם נשים, [וכשאמה] מישראל קרינא בה מזרע ישראל דמשמע ואפילו מקצת זרע. והלכה כר׳ אליעזר בן יעקב לכתחלה, אבל בדיעבד אם נשא אין מוציאין אותה ממנו, ובניה כשרים אפילו להיות כהנים גדולים:

האפטרופוס. הממונה על היתומים, בין שמנוהו בית דין בין שמנהו אבי יתומים. אפטרופוס אבי הקטנים, בלשון רומי קורין לאב פאטי״ר ולקטנים פוס:

והשליח. שלקטן מתחלה לשלחן ביד אחר אז מצי למשלחינהו אבל לקטן להביאן הוא עצמו לא מצי למשלחינהו, שכל בכורים שנראו לקריאה אינן נתנים אלא בקריאה:

והאשה. אבל אם יש לה בעל בעלה מביא וקורא, דכתיב (דברים כו) אשר נתן לך ה׳ אלהיך ולביתך, מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא:

שאין יכולין לומר אשר נתת לי. שלא נתחלקה הארץ לנקבות. וכתיב (במדבר כ״ו:נ״ד) איש לפי פקודיו עד שיהיה ודאי איש:

[*ואפילו עד עשרה דורות. ונראה לי דלאו דוקא אלא כמו שנאמר בממזר עד דור עשירי ופירושו עד עולם ה"נ דכותי' ול' הרמב"ם בפ' י"ט מהלכות אסורי ביאה אפילו לאחר כמה דורות]:

והאשה. פי' הר"ב שלא נתחלקה הארץ לנקבות. וכן פירשו הרמב"ם. והר"ש. ובנות צלפחד לאו בתורת חלוקה לקחו אלא בתורת ירושה. כמו שעי"ז ציוה לדורות והעברתם את נחלתו וגו':

[*וטומטום ואנדרוגינוס. וכתב הר"ב וכתיב איש לפי פקודיו וכו'. תמיהני דכל דוכתי אימעטו מכח ספק. ובמתני' דלקמן נמי ממעטינן קונה שני אילנות מחמת ספק]: