מסכת ביכורים - פרק ב - משנה ב

מסכת ביכורים - פרק ב - משנה ב

יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂר וּבִכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם, וּטְעוּנִים וִדּוּי, וַאֲסוּרִין לָאוֹנֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְחַיָּבִין בַּבִּעוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם. וְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִים מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם אַף לְזָרִים וְלַבְּהֵמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הֲרֵי אֵלּוּ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת ביכורים - פרק ב - משנה ב

הבאת מקום. להעלותן לירושלים, דכתיב (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם מעשרותיכם ותרומת ידכם, ודרשינן תרומת ידכם אלו הבכורים:

וטעונים וידוי. במעשר כתיב (שם כו) ואמרת לפני ה׳ אלקיך בערתי הקדש מן הבית, ובבכורים כתיב (שם) וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך ארמי אובד אבי. ואע״ג דתרומה נמי בעיא וידוי כדאמרינן וגם נתתיו ללוי זו תרומה ותרומת מעשר. מיהו מעשר ובכורים מעשר לבדו או בכורים לבדן טעונים וידוי, ותרומה אי לית ליה אלא תרומה לבדה אינו טעון וידוי:

ואסורין לאונן. במעשר כתיב (שם) לא אכלתי באוני ממנו. ובבכורים נאמר (שם) ושמחת בכל הטוב מלמד שאסורים לאונן:

ורבי שמעון מתיר. בכורים לאונן דתרומה קרינהו רחמנא ותרומה שריא לאונן:

וחייבים בביעור. לבערן מן העולם לסוף שלש שנים כדכתיב בפרשת מעשר (שם) בערתי הקדש מן הבית ומשמע נמי בכיורים מדכתיב הקודש, הקודש האמור למעלה אלו בכורים שנאמרו בפרשה שלמעלה:

ורבי שמעון פוטר. בכורים מן הביעור, אלא ינתנו לכהן, דתרומה קרינהו רחמנא ותרומה א״צ לבערה מן העולם:

ואסורים. מעשר שני ובכורים שנתערבו בחולין אוסרים תערובתן בכל שהו, ואין עולים באחד ומאה:

מלאכול בירושלים. כלומר אם נתערבו המעשר שני או הבכורים בעוד שהן בתוך ירושלים, אז אוסרים תערובתן בכל שהוא מלאכול בתורת חולין, משום דהוי דבר שיש לו מתירין הואיל ויכול לאכול התערובת כולה במקומה. אבל מעשר שני ובכורים נתערבו בחולין חוץ לירושלים אינן אוסרין בכל שהוא הואיל ויש טורח להעלותן, לא מקרי דבר שיש לו מתירין:

וגדוליהם אסורים. תערובת של מעשר ובכורים שזרעם וצמחו וגדלו אותן הגדולים נמי אסורים לאכול בתורת חולין אם זרען וגדלו בירושלים. ואוסרין תערובתן בכל שהוא כיון שיכולים ליאכל במקומם:

אף לזרים ולבהמה. מעשר שני ובכורים שאוסרין תערובתן בכל שהוא וגדוליהן נמי דאסורין, אף לזרים ולבהמה אסורים אם בכורים הם אוסרין התערובת לזרים ואם מעשר הוא אוסר [את] התערובת לבהמה, דלא תימא דוקא לענין ליאכל חוץ לירושלים הוא דאוסרים בכל שהוא, דלהאי מלתא חשיבי דבר שיש לו מתירין כיון שיכול לאכלן במקומם בירושלים ואפילו באלף לא בטלי אבל לאסור התערובת לזרים ולבהמה דאיסור זרות ובהמה אין לו מתירין, סלקא דעתך אמינא דלא יאסרו תערובתן בכל שהוא, קמשמע לן דכיון דחל על התערובת שם בכורים ומעשר ליאסר לאכלן חוץ לירושלים, חל נמי לענין זה ליאסר לאכול לזרים אם הן בכורים או לבהמה אם הוא מעשר:

ור׳ שמעון מתיר. אגדוליהן בלבד קאי, דסבר כבר בטלים הם אבל בתערובת עצמה מודה רבי שמעון. ואין הלכה כר׳ שמעון בכולה מתניתין:

מה שאין כן בתרומה. שכל הדינים הללו אין נוהגים בתרומה:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת ביכורים - פרק ב - משנה ב

ואסורין בכל שהן. בסוף פ"ו מהלכות מעשר שני. כתב הרמב"ם אם נתערבו בירושלים אסורים בכל שהן במנין. וגירסת כסף משנה כמנין. וכתב דהכי פי' כמו שאוסר דבר שבמנין. ע"כ. ולי נראה שגרסתו וגם גרסת הספר שניהם ט"ס. וצריך להיות במינן ולאפוקי כשאינו מינו דבטל. וכן לשונו בבכורים פ"ד סי' טו. וטעם הדבר מבואר בה' מאכלות אסורות פט"ו:

וגדוליהן אסורים וכו' אף לזרים וכו'. משא"כ בתרומה. ותימה דבמ"ד פ"ט דתרומות תנן גדולי תרומה תרומה. והר"ש מפ' למתני' בענין אחר שפי' הר"ב והרמב"ם ומיישב לזה בדוחק. ולכן לא רציתי להעתיקו. גם התוס' בפ' כל שעה (פסחים דף לד) [סד"ה טהרו מלטמא] לא הבינו המשנה כפירושם. והקשו קושיא זו ותירצו דלזרים דמתני' פירושו עובדי כוכבים. ושכן משמע בירוש' וגם זה דוחק. ויש לפי' הר"ב והרמב"ם סעד מן הירושל' כמו שכתב הכסף משנה בפ"ד מהלכות בכורים ואזלה לה מ"ש הר"ש דלא משני הכי בירושלמי. ולענין התימה נראה לי דלאו קושיא דהא מאי דתני אף לזרים נפרש אף ע"פ שנשאר אסור לזרים [*ונימא דתיהוי כגדולי תרומה שאסורים לזרים ולא לדברים אחרים כמ"ש בסמוך] וא"כ עיקר הדין השנוי. אין זה ששונה לזרים. אלא עיקר הדין דגדוליהן אסורים. הוא ששונה עליו משא"כ בתרומה. וזה אמת דהא דגדולי תרומה תרומה. מפרש בירושלמי ופסקו הרמב"ם בפ' י"א מהלכות תרומה סי' כ"א דוקא לזרים אבל לשאר דברים הרי הן כחולין לכל דבר כגון להתחייב בלקט שכחה ופאה ומעשרות וכן הביאו התוס' דפ' כל שעה תוספתא דתני גדולי תרומה [ומע"ש] הרי הן כחולין והביאו הך ירושלמי לתרצה: