תלמוד - ברכות מז ב

(במדבר יח כח) מכל מעשרותיכם תרימו ומה ראית האי אידגן והאי לא אידגן:
מעשר שני והקדש שנפדו:
פשיטא הבע כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש והא קמל דאין חומש מעכב:
השמש שאכל כזית:
פשיטא מהו דתימא שמש לא קבע קמל:
והכותי מזמנין עליו:
אמאי לא יהא אלא עם הארץ ותניא אין מזמנין על עה אביי אמר בכותי חבר רבא אמר אפילו תימא בכותי עה והכא בעה דרבנן דפליגי עליה דר' מאיר עסקינן דתניא איזהו עה כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי רמ וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו כראוי והני כותאי עשורי מעשרי כדחזי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי דאמר מר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל תר איזהו עה כל שאינו קורא קש ערבית ושחרית דברי ר' אליעזר רבי יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו ר' נתן אומר כל שאין מזוזה על פתחו ר' נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתת אחרים אומרים אפי' קרא ושנה ולא שמש תח הרי זה עה אר הונא הלכה כאחרים רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני ספרא וספרי והלכתא כי נח נפשיה דרמי בר חמא אמר רבא לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא דלא אזמין ארב מנשיא בר תחליפא והתניא אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תח הרי זה עה שאני רב מנשיא בר תחליפא דמשמע להו לרבנן ורמי בר חמא הוא דלא דק אבתריה לא דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו כצורבא מרבנן דמי:
אכל טבל ומעשר וכו':
טבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן הד בעציץ שאינו נקוב:
מעשר ראשון כו':
פשיטא לא צריכא כגון שהקדימו בכרי מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי קמל כדשני ליה:
מעשר שני וכו':
פשיטא לא צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן מעשר שני כגון שפדאו על גבי אסימון ורחמנא אמר (דברים יד כה) וצרת הכסף בידך כסף שיש (לו) עליו צורה הקדש שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף ורחמנא אמר (ויקרא כז יט) ונתן הכסף וקם לו:
והשמש שאכל פחות מכזית:
פשיטא איידי דתנא רישא כזית תנא סיפא פחות מכזית:
והנכרי אין מזמנין עליו:
פשיטא הכא במאי עסקינן בגר שמל ולא טבל דאמר רבי זירא אר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וכמה דלא טבל נכרי הוא:
נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן:
אמר רבי יוסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי דאמר ריבל אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה ואמר ריבל תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא תרי אצטריכו שחרר חד ונפיק בחד והיכי עביד הכי והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר (ויקרא כה מו) לעולם בהם תעבודו לדבר מצוה שאני מצוה הבאה בעבירה היא מצוה דרבים שאני ואמר ריבל לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם שכר כולם סלקא דעתך אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין אל רב נחמן וארון גברא הוא אלא אמר רב הונא תשעה נראין כעשרה מצטרפין אמרי לה כי מכנפי ואמרי לה כי מבדרי אמר רבי אמי שנים ושבת מצטרפין אמר ליה רב נחמן ושבת גברא הוא אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא אר יוחנן קטן פורח מזמנין עליו תנה קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן הא גופא קשיא אמרת הביא שתי שערות אין לא הביא לא והדר תני אין מדקדקין בקטן לאתויי מאי לאו

מכל מעשרותיכם . בפרשת לוים כתיב ואל הלוים תדבר וכתיב בהאי קרא את כל תרומת ה' כל צד תרומה שבו חייבים להפריש ממנו: האי אידגן . משעה שנתמרח בכרי נעשה דגן וכיון דאיקרי דגן חלה עליו רשות כהן תחלה דכתיב ראשית דגנך תתן לו אבל בשבלים לא אידגן ולא חלה עליו רשות כהן: מעשר שני והקדש . אם הבעלים פודין אותו מוסיפין חומש: לא קבע . אין לו קביעות לפי שהולך ובא: והכא בע"ה דרבנן . ברייתא דקתני אין מזמנין על ע"ה בע"ה דרבנן: דפליגי עליה דר"מ . וקאמרי כשאינו מעשר פירותיו הלכך כותי מזמנין עליו דעשורי מעשר: איזהו ע"ה . שדברו חכמים בכל מקום: שלא שמש ת"ח . הוא הגמרא התלויה בסברא שהיו נותנים לדברי משנה טעם והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך והיא דוגמת הגמרא שסדרו האמוראים: לא אזמין עליה . רמי בר חמא לא רצה לצרפו לשלשה לזמון: דמשמע . משמש: ורמי בר חמא הוא דלא דק . לא בדק לשאול מדת רב מנשיא: פשיטא . דאין מזמנין דהיינו טבל: שלא נטלה תרומתו . קס"ד תרומת מעשר קאמר: פשיטא . דאין מזמנין דהיינו טבל: שהקדימו בכרי . לאחר שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה קדם לוי את הכהן ונטל מעשר ראשון תחלה ואחד מחמשים שבו היה ראוי לתרומה גדולה לכהן ושלא ניטלה תרומתו דקתני לאו תרומת מעשר קאמר אלא תרומה גדולה: מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי . לעיל אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי קמ"ל: אסימון . כסף שלא נקבע בו צורה וקורין לו פלזו"ן בלע"ז: עד שימול ויטבול . ביבמות (ד' מו:) נפקא לן מויקח משה את הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה: סניף . חבור לזימון עשרה וכי אמר רב אסי נמי לעשרה קאמר: מצוה דרבים . להוציא רבים ידי חובתם בקדושה: תשעה נראין כעשרה . מפרש ואזיל לה: אמרי לה כי מכנפי . הוו נראים כעשרה שאין אדם מבחין בהן כל כך מתוך שהן יחד: אמרי לה כי מכנפי . הוו נראים כעשרה שאין אדם מבחין בהן כל כך מתוך שהן יחד: ואמרי לה כי מבדרי . נראין טפי מרובין: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין . להיות שלשה: קטן פורח . שהביא סימנים ולא בא לכלל שניו:

אמר רב הונא הלכה כאחרים . והאידנא אין אנו מדקדקים ורגילים אנו לזמן בע"ה כדאמרינן בחגיגה (פ"ג דף כב.) כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מע"ה כמאן כרבי יוסי כדי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו: מצוה דרבים שאני . מכאן קשה לה"ג דפירש דמי שמת לו מת בי"ט האחרון דאבילות נוהג ולא אתי י"ט האחרון דרבנן ודחי אבילות דאורייתא דכתיב (עמוס ח) ואחריתה כיום מר דהכא חזינן דאתיא תפלה דרבנן ודחיא קרא דלעולם בהם תעבודו וכן משמע נמי בריש כתובות (דף ד.) גבי חתן נוהג ז' ימי המשתה ואח"כ נוהג ז' ימי אבילות ומדשבעת ימי המשתה מבטלין אבלות דאורייתא כל שכן יום טוב שני: קטן פורח מזמנין עליו . פרש"י שהביא שתי שערות ועדיין לא הגיע לי"ג שנה ויום אחד ולא נהירא דא"כ אמאי אמר בסמוך לאתויי קטן פורח היינו שהביא שתי שערות דקתני בברייתא בהדיא ע"כ פר"ח קטן פורח בתוך י"ג שנה ועדיין לא הביא שתי שערות ידועות שאינן גדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן שכן הוא שיעורם ולהכי קרי ליה פורח שפרחו וצמחו בו שערות אבל אינן גדולות כל השיעור והשתא ה"פ אמרת הביא דמשמע הביא דוקא והדר קתני אין מדקדקין בקטן דמשמע אפילו לא הביא אלא ש"מ לאתויי קטן פורח ואתי סיפא לגלויי רישא דמה שהוא אומר ברישא הביא שתי שערות היינו פורחות שאינן שערות ממש וכדפירש שנכנס בתוך י"ג שנה וא"ת והא אמרינן לעיל קטן המוטל בעריסה עושין אותו סניף וי"ל דהתם איירי בעשרה והכא מיירי בשלשה או שמא פליגי אהדדי: