תלמוד - ברכות ז א

אר יוחנן משום ר' יוסי מנין שהקבה מתפלל שנאמר (ישעיהו נו ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקבה מתפלל. מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא אר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו וקמל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך ואר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב (שמות לג יד) פני ילכו והנחותי לך אמר לו הקבה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא אין דתניא (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה וזו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה (במדבר כד טז) ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקבה כועס בה והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' מאי (מיכה ו ה) למען דעת צדקות ה' אר אלעזר אמר להם הקבה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאל בלעם לבלק (במדבר כג ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' מלמד שכל אותן הימים לא זעם. וכמה זעמו רגע וכמה רגע אר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה. ומנא לן דרגע רתח שנא' (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו ואבא מהכא (ישעיהו כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ואימת רתח אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי. ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעי' דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר שמ לאו אורח ארעא למעבד הכי (תהלים קמה ט) ורחמיו על כל מעשיו כתיב וכתיב (משלי יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב תנא משמיה דר' מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקבה:
ואר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שנא' (הושע ב ט) ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות שנאמר (משלי יז י) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה:
ואר יוחנן משום ר' יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקבה ונתן לו בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר (שמות לג טז) הלוא בלכתך עמנו בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר (שמות לג טז) ונפלינו אני ועמך בקש להודיעו דרכיו של הקבה ונתן לו שנא' (שמות לג יג) הודיעני נא את דרכיך אמר לפניו רבשע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו אמר לו משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע:
אמר מר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע איני והא כתיב (שמות לד ז) פקד עון אבות על בנים וכתיב (דברים כד טז) ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי ומשנינן לא קשיא הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אלא הכי קאל צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור ופליגא דר' מאיר דאר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנא' (שמות לג יט) וחנתי את אשר אחון אעפ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אעפ שאינו הגון (שמות לג כ) ויאמר לא תוכל לראות את פני תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך אל הקבה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה ופליגא דר' שמואל בר נחמני אר יונתן דאר שמואל בר נחמני אר יונתן בשכר שלש זכה לשלש בשכר (שמות ג ו) ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים בשכר כי ירא זכה (שמות לד ל) לוייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה (במדבר יב ח) לותמונת ה' יביט:
(שמות לג כג)והסירתי את כפי וראית את אחרי אמר רב חנא בר ביזנא אר שמעון חסידא מלמד שהראה הקבה למשה קשר של תפילין:
ואר יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקבה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו מנא לן ממשה רבינו שנא' (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום אעג דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפה אוקמה בזרעיה שנא' (דברי הימים א כג טו) בני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו' ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא אתיא רביה רביה כתיב הכא רבו למעלה וכתיב התם (שמות א ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:

ונענע לי בראשו . כמודה בברכתי ועונה אמן: את אשר אחון . את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה ואע"פ שאינו כדאי: דעת בהמתו לא הוה ידע . במסכת ע"א מפרש לה בפ"ק: מאי קרא . דאף הוי כרגע דכתיב כי רגע באפו חיים ברצונו: בתלת שעי קמייתא . באחד מרגעי תלת שעות ראשונות: שורייקי . טיי"ש בלעז: לצדיק לא טוב . לענוש את הבריות: מרדות אחת . לשון רדוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו: ורדפה את מאהביה וגו' . וכשתראה שאין עוזר תשים על לבה לאמר אשובה אל אישי הראשון: תחת גערה במבין . תחת גערה באדם מבין טובה מהכות כסיל מאה. תחת הטעם למעלה תחת התי"ו ולא כמו אל תירא ואל תחת (דברים א) שטעמו בחי"ת אלא למעלה תחת התי"ו ראשון לומר שהוא שם דבר שאי אפשר לפותרו לשון תפעל לומר תכניע את האדם אלא תכנע היא בעצמה. ולכך שינה את נקודתה לומר שהוא שם דבר: ג' דברים בקש משה ונתן לו . שהרי לסוף שאלתו כתיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה: להודיעו דרכיו . מנהג מדת משפטיו כגון מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו: את אשר אחון . את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה ואע"פ שאינו כדאי: כשרציתי . בסנה: לא רצית . שנא' ויסתר משה פניו: ופליגא . דר' יהושע בן קרחה שמענישו על כך אדרבי שמואל שאמר קבל שכר על זה: לקלסתר פנים . כי קרן עור פניו: ותמונת ה' יביט . זה מראה אחורים כך שנוי' בספרי (פ' בהעלותך): קשר של תפילין . מאחוריו הוא ואמרי' לעיל דהקב"ה מניח תפילין:

שאלמלי כעסתי לא נשתייר וכו' . ואם תאמר מה היה יכול לומר בשעת רגע. יש לומר כלם. אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו לאחר כן: ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דריב"ל כו' לאו אורח ארעא . אף על גב דהצדוקים וכו' מורידין ולא מעלין. היינו בידי אדם אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטריחם ולהורגם בידי שמים שלא כדרך בני אדם. ואי גרסינן הכא עובד כוכבים ניחא דקאמר התם העובד כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין: