תלמוד - כתובות סב ב

אכולהו . נמי קאמר דע"י נדר יתר משבת אחת לא: והא . בלא נדר ששה חדשים קאמר בספנים: אינו דומה . לענין תענית מי שיש לו כו' אף כאן בלא נדר דעתה נוחה לבעלה שמא יבא בתוך הזמן אבל זו משהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל: חמר ונעשה גמל מאי . נישאת לו כשהוא חמר מהו ליעשות גמל שלא ברשות הרווחה עדיפא לה שיתעשר או עונה עדיפא לה: בקב ותיפלות . להיות בעלה עמה: מעשרה קבין . להתעשר: דברי ר"א . אמתני' קאי וסיפא דמתני' נקיט: זו דברי ר"א . הנך עונות ויציאות שלא ברשות דמתני' דקתני התלמידים יוצאים לת"ת שלא ברשות שלשים יום: סמכו רבנן . תלמידים שבדורנו סומכים על דבריו ויוצאין שלא ברשות: ועבדי עובדא . כוותיה: בנפשייהו . והוא בא להם ליטול מהם נפשות שנענשים ומתים: מסכיא . תרגום של מצפה: מע"ש כו' . שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף: כפו מטתו . כדת המתאבלים דחייבין בכפיית המטה: איעסק לבריה . להשיא בתו של רבי חייא: איכא פסולא . שלא היו מהוגנים לזוג אחד: שפטיה בן אביטל . בן דוד היה אביטל שם אשת דוד ור' חייא אתי משמעי וזהו הפסול שר' היה מבית דוד ולא היתה בת הבאה משמעי הוגנת לבנו שלא היתה בת מלכים: פסקו ליה תרתי סרי שנין . קודם שיכנוס: אחלפוה קמיה . העבירו הנערה לפני החתן: דעת קונך יש בך . שאמר להרחיק זמן חופתו וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו: מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך . שיבאו לארץ ואח"כ יבנו לו מקדש: ולבסוף אמר ועשו לי מקדש . במדבר: איעקרא . נעשית עקרה כן דרך העומדות עשר שנים בלא בעל: בשילהי הלוליה דר' שמעון . סוף ימי חופתו: איעכב לי . המתן לי עד שיכלו ימי חופתי ואלך עמך לבי רב: אישתנו שבילי דמתא . שנבנו בעיר בנינים חדשים ונסתמו בה מבואות: לההיא רביתא . נערה: ולבסוף אמר ועשו לי מקדש . במדבר: סוי לבה . ראה לבה כלומר נדמה ללבה פתאום שזה בעלה: לא איעביד כדעבד בר חכינאי . שנכנס לביתו פתאום: יתיב קמיה . ולא היה האב מכירו: חזיא . לבריה דמחדדן שמעתתיה: אי הואי הכא . אילו הייתי כאן כשהנחתי בני קטן והלכתי הייתי מלמדו תורה והיה חכם כזה: כלבא שבוע . שם א' מעשירי ירושלים שכל הנכנס לביתו רעב ככלב הי' יוצא שבע:

רוצה אשה בקב ותיפלות כו' . תימה דאמרינן לעיל שאני התם דאית להו רווחא ושמא עבודת המלך איכא רווחא טפי: מתשעה קבין ופרישות גרסי' דהמשרה אשתו ע"י שליש תנן (לקמן כתובות סד:) דנותן לה שני קבין ואינו פורש מתשמיש והמורד על אשתו מתשמיש מוסיפין על כתובתה ג' דינר (לקמן כתובות סג.) ולפי חשבון ד' סאין בסלע הוי ג' דינר י"ח קבין כן פי' בערוך: החוט המשולש לא במהרה ינתק . לפי ששלשתן ראו זה את זה כדאמרי' בעלמא (בב"ב נט.) שאמר ר' אושעיא דבר ואתו ושאלו לר' ביסא לכך קרי עלייהו החוט המשולש לא במהרה ינתק כלומר לא ינתק מזרעו לעולם כדאמרי' בעלמא (ב"מ דף פה.) כיון שאדם לומד הוא ובנו ובן בנו מכאן ואילך תורה חוזרת על אכסניא שלה ודריש מואני זאת בריתי וגו': [וע"ע תוספות ב"ב נט. ד"ה החוט]: דהוה צניע ומעלי . והא דאמר באלו עוברין (פסחים מט:) אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור משמע דלא הוה מעלי איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים אלא משום שהי' סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם כדאמרינן (חגיגה דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אבל מכל מקום שומר מצות היה. רבינו תם: