תלמוד - שבת קמו ב

משום ריחשא . שלא יכנס בו שרץ כגון נמייה וחולדה שממיתים את התרנגולים: זימנין דלא תקניה מעיקרא . שיהא כדי להוציא הבל ולהכניס את האויר: לא שנו . דנוקבין: אלא במקום . דסתימה זו לא נעשית אלא לשמור ריח היין שלא יצא ויתקלקל וכיון דלאו סתימה מעליותא עבדי לה לאו כלום הוא: לחזק . שיחזק הכלי שלא יצא יינו הואיל וסתימה מעלייתא היא כי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה: למטה מן היין נמי לשמר הוא . כיון דלאו כובד היין נשען עליו סגי ליה בסתימה כל דהו: למטה מן השמרים . אצל שוליו שכל כובד היין נשען שם: תניא דמסייע לך . דלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא: בית סתום יש לו ד"א . קיי"ל בבבא בתרא חצר מתחלקת לפי פתחיה לפי פתח הבתים הפתוחין לה אם באו לחלק את החצר בין שנים שהיה לזה בית שפתוחין לו לחצר שני פתחים ולזה בית שפתוחין לו לחצר ד' פתחים נוטל לכל פתח ארבע אמות בחצר נגד פתחו למדת רוחב פתחו והשאר חולקין בשוה ואם נסתם אחד מהם קודם חלוקת החצר ולא פירץ את פצימיו אלא סתם בין שני הפצימין אינו מפסיד [דין] פתחו בכך פירץ את פצימיו ואח"כ סתמו פקע שם פתח מיניה: בית סתום . והמת בתוכו אינו מטמא סביביו: פרץ פצימיו . וסתמו נעשה קבר ומטמא סביביו ד"א כדאמר בסוטה (ד' מד.) מת תופס ד"א לטומאה וגזרה דרבנן שמא יאהיל ולא יבין: גובתא . לתקוע קנה חלול בנקב החבית שיצא היין דרך הקנה: מחתך . רונגיי"ר לתקנה למדת הנקב: אהדורי . אם נפלה: ולא מתקנא . לא ניתנה בנקב לידע אם למדתו היא: אי לימא ארישא . לחותכה ולשפותה: משחא . שמן עב: אסור . למרחו: טרפא דאסא . לתת עלה של הדס בנקב החבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם: גזירה משום מרזב . שמא יכין מרזב: שמא יקטום . העלה מן הענף וכיון דקטמיה הוה ליה כמתקן כלי כדתניא במסכת ביצה (דף לג:) לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת: בי סדיא . לבדין שקורין פלטר"ש ועשויין לקפלן תחתיו במקום הכר או הכסת: רב אסר . להביאו דרך מלבוש דרך רשות הרבים כשהוא מעוטף בו: ברכין . שדרכן להתחמם בהן: דשרו . דמלבוש הן: ולא הוה ליה רווחא . בבית למקום מושבם של תלמידים: ומשום כבוד רבותינו . שלא היה להן דבר לישב עליו ויושבין על גבי קרקע: רב כהנא ורב אסי . תלמידי חברים היו לו: מתני' לתוך הבור . שאין בו מים: שיהא שמור . שלא יסריח מחמת החום: ואת המים היפים ברעים . כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים להשתמר שיצונו ולא יחמו: מי שנשרו . שנפלו למים בשבת: לחצר החיצונה . הסמוכה למבוא העיר בתוך העיר שהוא מקום משתמר: שוטחן בחמה . ליבשן: אבל לא כנגד העם . שיחשדוהו שכבסן: גמ' פשיטא . דנותנין תבשיל לתוך הבור: גומות . שבקרקע הבור שיהו שוין להושיב הקדרה:

משום ריחשא . ואטו פתחא אחרינא דליכא למיחש לריחשא לא גזרינן דדוקא אטו לול של תרנגולין גזרינן דלא מסקי אינשי אדעתייהו שיהא עשוי להכניס ולהוציא: פרץ פצימיו מטמא כל סביביו . פי' בקונטרס כל סביביו ד' אמות כקבר ואין נראה לזקיני הרב ר' שמשון זצ"ל דכיון דמסיימי מחיצתא ולית לן למיחש שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו ולא ידע לית לן למימר דמטמא ד' אמות כל סביביו כדמוכח בסוטה פרק משוח מלחמה (ד' מד.) גבי חצר הקבר העומד בתוכה טהור הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס ומשמע דבמת נמי היכא דמסיימא לא נטמא כל סביביו ד' אמות אלא נראה לו דהכי פי' זיזין באותו בית שבולטין מחוץ לבית מכל צד ויש בהם פותח טפח בכל אחד אם הבית סתום ועדיין נראית בו צורת הפתח אינו מטמא שסתמו של מת עומד לצאת דרך הפתח פרץ פצימיו וחזר ובנאו כשאר כותל ולא נותר בו כלל פתח מטמא כל סביביו דכל חד וחד איכא לספוקי דילמא דרך אותו מקום יצא מן הבית מיהו לאו פירכא היא כולי האי מה שהקשה לפירוש הקונטרס די"ל שלא חלקו חכמים במת ועוד נראה דלא קשה כלל לפי' הקונטרס דבית נמי לא מסיימי מחיצתא שהוא מטמא הנוגע בכתלים אפילו לא יעלה על גביו כקבר שמטמא במגע אפילו מן הצד כדתניא בספרי בפרשת פרה אדומה או בקבר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק"ו ומה אהל שמקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח אלמא כשהוא סתום מטמא אף הנוגע מן הצד: הלכה כרבי יאשיה . הלכך מותר לתת לכתחילה גובתא שקורין רזיי"ל בחבית: משום מרזב . פי' הרב פור"ת שלא יבוא ליתן על גגו מרזב וקשה דבגובתא נמי נגזר אלא נראה לרבי כפי' הקונט' שלא יתקן מרזב ליינו שיפול היין בתוכו וילך למרחוק דכשלוקח עלה של הדס ומקפלו כעין מרזב נראה כעושה מרזב אבל בגובתא שאינו עושה בו שום מעשה לא גזרינן. מ"ר: אייתי ליה בי סדיא . בי מיצעי הוה דאי לאו הכי היכי איתמר מכללא: מי שנשרו כליו במים . בדרך גרסינן לשון נפילה לא כפי' הקונטרס לעיל בפרק במה אשה (שבת דף סה.) שנשרו במי גשמים דהא אמרינן בביצה בפרק משילין (דף לה:) מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן מי שנשרו כליו במים בדרך אלמא לשון נפילה הוא. מ"ר: