תלמוד - ערכין יא ב

על עסקי קול . שהיה מצוהו לשורר לפי שמשה לוי היה: אף הם . הלוים בעבודת מזבח ולא משכחת לוים כשרים בעבודת מזבח אלא בשיר: מה אתם . אכהנים קאי קרא: אתם בשלהם . הכהנים שנכנסו בעבודת לוים כגון ששררו: והם בשלכם . לוי שעבד על המזבח ככהן: הם בשלהם . כגון לוי משורר שהגיף דלתות ולוי משוער שאמר שיר שהרי הלוים היו חלוקים זה למשוער וזה למשורר: אלא באזהרה . לא אתפרש לן: אביי . לית ליה הא מתני' דקתני לעיל הם בשלהם אינו במיתה דהא משכחת תנא אחרינא דקאי כוותיה: זר ממש . כגון ישראל: הא כתיב חדא זימנא . בההיא פרשתא גופה וקאי נמי אעבודת לוים: רבי יהושע ויוחנן בן גודגדא לוים היו. יוחנן בן גודגדא סבר משורר ששוער במיתה כשהוא מגיף לבדו וגזרו רבנן במסייע דלא ליתי למעבד לחודיה ור' יהושע סבר אפילו כי עביד לחודיה אינו אלא באזהרה ולא גזרו רבנן במסייע: עולת נדבת ציבור . כגון קיץ המזבח הבא מן השופרות שנותנין בהן מעות מותר חטאת ומותר אשם: עולותיכם . ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם (במדבר י) והיינו שירה: ויאמר חזקיהו . משמע שהיה נמלך: אלא לאו נדבה . ונמלך אם ישוררו וכתיב החל שיר ה' שהורו לו ב"ד לשורר: עולת ר"ח . דמוסף הואי: כבש הבא עם העומר . דהוא עולת חובה בי"ו בניסן: אלא אמר רב אשי . הא דמימלך לאו משום דמספקא ליה דודאי הוקבע ר"ח בזמנו אלא רשותא הוא דקא נסיב: מידי דהוה אשליח דציבורא דמימליך . ונסיב רשותא אם יתפלל: אפילו תימא עולת חובה . עולת תמיד שבכל יום ויום הואי: זכות ליום זכאי . בניסן נגאלו בניסן עתידין להיגאל: מוצאי שבת . אחד בשבת: ומוצאי שביעית . שמינית: וישב עליהם את אונם . פסוק הוא בתהלים במזמור אל נקמות ה': בטל התמיד . שלא היו להם כבשים מחמת שהיו צרים על ירושלים ואין יוצא ובא: ומ"ש עולת נדבה דהואי . הלא לא היו כבשים מצויים: הא לא קשיא בן בקר בעלמא אתרמי להו . שאינו ראוי לתמיד וראוי לעולת נדבה: ותסברא . דשירה גמורה הויא ההיא שירה על קרבן והא שירה דאחד בשבת לה' הארץ ומלואה כדאמר בראש השנה (דף לא.) והאי קרא במזמור אל נקמות ה' שהוא שיר של רביעי בשבת: אילייא . קינה כדמתרגמינן ושאי על שפים קינה וטלי על נגדין אילייא (ירמיהו ז): דוכן כמין אצטבא היה: אי הכי . דאפילו שלא על הקרבן אומר שירה בעולת נדבה נמי לימא ותפשוט בעיא דר' אבין: נפקא מיניה חורבא . דהא דר"ל רשות הוא דאי אית ליה לעולת נדבה ברשות אתי למימר עולת חובה נמי רשות הלכך לא אמרינן שיר לגמרי בנדבה: מאי הוי עלה . דבעיא דר' אבין: ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם . מקיש עולה לשלמים ושלמים לעולה לענין שיר: מה עולה האמורה כאן קדשי קדשים . דאין לך עולה קדשים קלים אף שלמים האמורים כאן טעונים שיר בשלמים קדשי קדשים משתעי ואין לך שלמים קדשי קדשים אלא כבשי עצרת דשלמי ציבור הן וכתיב בהו (ויקרא כג) קדש יהיו לה' לכהן ומה שלמים האמורים כאן לגבי שיר קבוע להן זמן דהא אוקימנא בכבשי עצרת אף עולה האמורה כאן שקבוע לה זמן לאפוקי נדבת ציבור דאין קבוע לה זמן:

מהכא ויהי כאחד למחצצרים . ובקרא (במדבר י) כתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אלמא איכא שירה [מן התורה]: משוער ששורר . דבדברי הימים (א ט) כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים: מיתיבי . פ"ה לא ידענא האי אזהרה מהיכא היא ורבינו מנחם נ"ע פי' דכתיב (במדבר ח) לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד וכתיב (שם) ככה תעשה ללוים במשמרותם: דמר סבר במיתה . אם משוער לבדו וגזרו בו רבנן מסייע עם אחר ומ"ס באזהרה ולא גזרו רבנן אם בא לסייע: עולת נדבת ציבור טעונה שיר . כגון עולת קיץ אבל דיחיד אפי' חובתו אין טעונה נסכים: אלא אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קא מיבעיא ליה . טובא תימה מאי ס"ד דהא אתמול הקריבו תמידין ומוספין אמאי לא אימלך אלא ממוסף ט"ז דניסן: איבעיא להו אי איקבע ר"ח . וקשה לרש"י דבדברי הימים כתיב האי קרא מקמי ויועץ המלך לעשות הפסח בחדש השני: אלא אמר רב (שימי) [אשי] מידי דהוי אשליח דציבורא דממליך . ולעולם לא תפשוט דנימא דכבש הבא עם העומר הוה: שירה דיומא לה' הארץ ומלואה (תהלים כד) . ואם עולת קיץ טעונה שירה היינו שיר שאמרו בתמיד של שחר בו ביום: אי הכי בעולת נדבה . פי' בקונטרס ותפשוט בעיא דרבי אבין: לעולותיכם ולזבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף שלמים כו' ומה שלמים שקבוע להן זמן וכו' . והא ברייתא איתא נמי בזבחים בפ' איזהו מקומן (דף נה.) ומתניא הכי מה עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים מה עולה טעונה צפון אף שלמים כו' וליכא התם ומה שלמים שקבוע להם זמן וכו' כדאיתא הכא ושמא כל זה דטעונין צפון ודקבוע להם זמן היא ברייתא וכן היה שונה אותה רב מרי הכי והתם תניא מה שהיה צריך ממנה א"נ אין בברייתא כי אם עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים (ה"נ ומקשינן) לענין קביעות זמן ולענין טעונה צפון דזבחים. רבינו אלחנן: