תלמוד - גיטין סג ב

מאי לאו בהילך . קתני בה ור' נתן היא דפליג בהולך ומודה בהילך: אם אמר לו הבעל כו' . משנתינו היא: מאי לאו בהילך . תנן במתני': נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת . אם מת הבעל קודם שהגיע גט לידה חולצת ולא מתייבמת: מספקא ליה אי הולך כזכי . ונתגרשה בקבלתו של זה אי לאו כזכי: חייב . המשלח באחריותו שהרי לא צוהו המלוה לשולחו: ואם בא לחזור אינו חוזר . אלמא כזכי דמי: ספק ממונא לקולא . והמוציא מחבירו ידו על התחתונה לפיכך אינו חוזר: משום בזיון דבעל . כסבור קלותי בעיניה שאינה מקבלתו בעצמה דאילו כי עבדא לקבל מיד הבעל אין כאן חשש בזיון דהא ידע ולא קפיד: משום חצרה הבאה לה לאחר מיכן . לאחר שנתן לה הבעל הגט בחצר של אחרים קנאתו דההוא לאו גיטא הוה דבעינן ונתן בידה או בחצרה דאיתרבאי מידה וזה בשעה שנתן לא היה החצר שלה וגזרינן שלא יקבל שליח האשה מיד שליח בעלה משום דדמי להא שקדם הבעל ומסרו ליד שליח ואחר כך עשתה היא שליח לקבלו ואתו נמי למימר חצר הוי שליח הבעל וכשקנאתו היא נעשה החצר עצמו שלוחה: מאי בינייהו . בין הני תרי לישני: דקדמה איהי ושויה שליח . דידה קודם שמסר הבעל ליד שלוחו דהשתא לא דמי לחצר הבא לאחר מיכן: ליהוי בידך . ותהיה אתה שלוחי לקבלה: אם איתא לדרבי חנינא . אם הייתי יודע שהלכה כמותו: עבידנא . בהא מילתא עובדא כוותיה ואמינא מגורשת ולא חיישינן לחצרה הבאה לאחר מיכן: לא חזרה שליחות אצל הבעל . שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחותך ושליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד אינה שליחות: נתיישב בדבר . נעיין בה עד שיתיישב דעתנו להשיב כהלכה: הדור שלחוה . לאחר ימים לדעת מה נתיישב בדבר: כל הני . כל אלו פעמים חוזרים ושולחים: הוי דבר שבערוה . שנולד בו ספק בבית המדרש: חולצת ולא מתייבמת . אם מת: הוה עובדא . כי האי גוונא: ואצרכה גט . אחר משום דלא חזרה שליחות: תרתי . בתמיה אם גט למה חליצה משמת: גט מחיים . אם באת לינשא מחיים צריכה גט שני: וחליצה לאחר מיתה . אם מת ולא נתן לה גט: נפאתה . כך שמה: אזול סהדי . שאמר להם בעל כתבו גט ותנו לה: וכתבו תפאתה . טעו בשמה: עשו עדים שליחותם . לגט אחד עשאם שלוחים ועדים והרי כתבו גט אחד ואינן שלוחים עוד לחזור ולכתוב גט כשר: ואבד . קודם שנתנוהו לה: עשו עדים שליחותם . ואינן רשאין לכתוב גט שני וליתן לה שהרי כבר כתבו גט כשר: כתבו ותנו לשליח . לשליח שלי שמיניתי וכן עשו ואבד בדרך מי אמרינן עשו כל שליחותם ונסתלקו: או דלמא . האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שלוחין לכתוב אלא לטירחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה: א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו . את"ל בהך דלא אמר אלא כתבו ותנו לשליח והם כתבו ונתנו לו ואבד דעשו שליחותם דהא כל מה שצום גמרו ועשו הכא מאי מי אמרינן כיון דאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך לה עשאן שלוחים לחזור ולכתוב עד שיגיע לידה לכך פירש להם כל כך או דלמא לא שנא: ה"ג . טול לי שא לי יהא לי בידך כו': מתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי . והוא חזר ואמר קבלתי: צריכה . להביא לפנינו ב' כיתי עדים: שנים שיאמרו בפנינו אמרה . לו לקבלו: ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע . ובגמרא פריך למה לו למיקרעיה: אפי' הן כו' . שהשנים שאמרה בפניהם הן עצמן ראו כשקבלו:

דקדמה איהי ושויה שליח מעיקרא . הוה מצי למימר דאיכא בינייהו היכא דלא קפיד בעל: כותבין ונותנין אפי' ק' פעמים . נראה לר"י היכא דלא נאבד הגט אלא שמסופקין בו אם נעשה כתיקון אם לאו דאין לעשות אחר שהרי עשו שליחותן אם הוא כשר לפיכך טוב ללמד את הבעל שיצוה לעשות כמו שירצו עד שיצאו מן הספק: אפי' הן הראשונים והן האחרונים . וא"ת מאי אפילו אדרבה הכי עדיף טפי דלא הוי חצי דבר וי"ל משום דבכת אחת דומה לשקר דהיכי מתרמי שהיו בשעת אמירה ובשעת קבלה וגבי גט הוה לן למיחש שמא שכרתם האשה כדאשכחן בסוף פירקין באומר אמרו שמא תשכור עדים והדר קאמר או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהם אפילו לאותו יחידי לא חיישינן שמא שכרתו וא"ת לר' עקיבא דאמר במרובה (ב"ק דף ע.) ובחזקת הבתים (ב"ב דף נו:) דבר ולא חצי דבר היכי מכשרינן הכא שתי כיתי עדים וי"ל דלמ"ד בגמרא שליש נאמן לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה וכוליה דבר הוא ואפילו למ"ד בעל נאמן ה"מ כששלשתן בעיר בעל שליש ואשה כמו שאפרש בגמ' הלכך כיון דאם אין שלשתן בעיר לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה כוליה דבר הוא: