תלמוד - גיטין מ א

יצא לחירות . דאי לאו דשחרריה לא הוה שביק ליה למנסב בת חורין: כל כך יש בידך . משמיה דרבי ואני שונה וחכ"א אינה מקודשת: שטר איסורין . הרי את מקודשת לי וקדשה בו: דרבה בר רב שילא . לקמן: השיאו אשה . דאי לאו דשחרריה לא הוה מיעבד איסורא על ידו: ואיהו עביד איסורא . שנושא את שפחתו: צאי בו והתקדשי בו . כלומר אי דאמר התקדשי בו גרידא ודאי שחררה מעיקרא אבל השתא דאמר לה צאי בו והתקדשי בו וזה יהיה לך שטר שחרור ושטר ארוסין גלי מילתיה דלא שחררה אלא בהאי: ר"מ סבר יש בלשון . הרי את מקודשת לי לשון שחרור וה"ק הוי ראויה להתקדש לי בו והתקדשי בו: שהניח תפילין בפני רבו . אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא: אפוטרופוס . על נכסיו דאי לאו דשחרריה לא הוה חשיב ליה: שהניח תפילין בפני רבו . אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא: הרי זה לא יצא לחירות . גרסינן: אמרו לפניו . לפני ר' יוחנן: אי אתה מודה . דאל ישתעבדו אינו לשון שחרור ולא לשון הפקר אלא לא יטריחוה בעבודתה אבל וולדות היוצאין ממנה מעכשיו עבדים הם ואמאי כופין לשחררה ויפסידו ולדות מכאן ולהבא שלא צוה אביהם כן: ה"ג כי אתא רב שמואל כו' . ולא גרסי' אלא ופליג אדרב דימי ואמר לא כך אמר רבי יוחנן אלא כך אמר: ועושין לה קורת רוח . ואם אין רוחה נתקררה בלא שחרור ישחררוה: אין לו תקנה . ואפי' בשטר: לא מורית . שאין ירושה אלא בדבר שיש בו ממון: והא כי אתא רב דימי כו' . וכיון דאמר אל ישתעבדו בה פקע ליה ממונא מינה וקאמר יורשין כותבין לה. גט שחרור: טעותא היא . כדאמרן לעיל דהוא לא צוה לשחררה: ופרכינן מאי טעותא . דרב דימי דלא אמר האב בלשון שחרור: הא אמר . הרי את בת חורין לא הוו קפדי רבי אמי ורבי אסי עלה: כרב שמואל בר יהודה סבירא לי . דאמר לא א"ר יוחנן כן ולא אמרו לו רבי אמי ורבי אסי כן וכיון דקאמר יעשה לה קורת רוח לא מנע כח היורשין ממנה אלא בהן תלה: דיסקרתא . קריה: דעבדי . עבדים של ישראל היו ומכרום לעובד כוכבים ותנן (לקמן גיטין דף מג:) המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות: כלו מרוותא בתראי . כלו אדוניהם האחרונים עובדי כוכבים: אתו . העבדים: לקמיה דרבינא . להתירן בבנות ישראל: אהדרו אבני מרוותייכו קמאי . חזרו על בני אדוניכם הראשונים ובקשו מהם לכתוב לכם גט חירות: אין לו תקנה . דאיסורא לבניו לא מורית והא נמי כי זבניה פקע כספיה מיניה ואיסורא הוא דהוה ליה גביה ואיסורא לאו ירושה היא להורישה לבניו: כרב דימי סבירא לי . דאמר אל ישתעבדו בה ופקע להו ממונא מינה וקאמר כותבים לה גט שחרור: הא אמרה בלשון שחרור . כגון הרי את בת חורין: ה"נ . דלא טעותא היא וכופין דירושה היא להורישה לבניו: ומפסדי ליה מינאי . כדאמרינן במתני' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין: אקנייה לבנו קטן . שאין ראוי לכופו בבית דין: מוקמינן אפוטרופוס . לינוקא לברור לו דמים יפין כמה שהוא נישום בשוק שהרי צריך העבד לכתוב שטר על חצי דמיו:

כשרבו הניח לו תפילין . ולא משום דלא מיעביד ליה איסורא דמברך עליהן ואיכא ברכה לבטלה דהא סוכה לולב ושופר וכמה מצות עשה שהנשים מברכות אלא משום דאין עבדים רגילים בתפילין ואי לאו דשחרריה לא הוה מנח ליה: אותו העבד אין לו תקנה . פירוש לא בבת חורין ולא בשפחה כדפירש בקונטרס לעיל ואין נראה מדאמר לעיל (גיטין דף לח.) עבד שברח מבית האסורין כו' ולא עוד אלא שכופין את רבו ועושה אותו בן חורין ומאי קא משמע לן פשיטא דכופין אותו כיון דאסור בשפחה ובבת חורין כמו חציו עבד וחציו בן חורין וכן הא דאמר בירושלמי דהיכא דאמר שחררו כופין את היורשים משום מצוה לקיים דברי המת תיפוק ליה משום דאסור בשפחה ובבת חורין ובפ' בתרא דכריתות (דף כד:) אמרינן דסבר. רשב"ג המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ומעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ומסתברא כיון דאוכל בתרומה דשרי נמי בשפחה ולכך נראה דאין לו תקנה בבת חורין קאמר אבל בשפחה שרי: צריך ואין לו תקנה . תימה דתיקשי ליה מאידך דרבי יוחנן דאמר לעיל (גיטין לח.) עבד שברח מבית האסורין כו' ולא עוד אלא כופין את רבו אלמא יש לו תקנה: הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי . תימה דלעיל קאמר אדרבי יוחנן אי הכי המפקיר עבדו ומת נמי יהא משתלח בלא גט דעבדו כאשתו והכא משמע דבעי גט ושמא לעיל אתיא כרב שמואל בר רב יהודה דהכא אי נמי הכא בעי גט מדרבנן שלא יאמר לו עבדי אתה כדאמר לקמן לחד תנא ביוצא בראשי אברים: