תלמוד - גיטין סב א

נותנת לה . אלמא חשודה אשת עם הארץ לגנוב משל בעלה וליתן לחברתה: מוריא . מורה הוראת היתר לעצמה: העיד ר' יוסי כו' . ברייתא היא: אין עושין חלת עם הארץ בטהרה . עם הארץ שאמר לגבל חבר הפרש חלה מעיסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו שהרי כבר נטמאה כל העיסה ביד עם הארץ והכהן יסמוך על הגבל שהוא חבר ויהא סבור שהחלה טהורה: אבל עושין . תחילת העיסה בטהרה: בכפישא או באנחותא . כלים של בלאי חמתות ואין רגילים ליתן בהם עיסה וטומאה אין מקבלין: ואינו חושש . הגבל שמא יגע עם הארץ בחלה ויטמאנה ולקמיה מפרש טעמא: ואין עושין תרומת זיתיו בטהרה . לאחר שהפך זיתים לתתן לבית הבד אין מפרישים בדדים חבירים תרומה מהן לעשותן בטהרה לפי שכבר הוכשרו במעטן ונטמאו והכהן סומך עליהם וסובר שהן טהורים: וטעמא מאי . שרו רבנן לאקולי בתרומה כי האי קולא דאיכא למיחש דלמא הדר נגע: דלא נפיש אגריה . ששכרו מועט לפיכך הוא עני וצריך למזונות: דלא שכיח . להשתכר כי אם משנה לשנה להכי צריך למזונות: דאמרינן . לאיים עליו: אם נגעת בה . ותטמאנה: הדרא לטיבלא . והוא אינו חשוד לאכול טבל שבמיתה: לתקוני קמכוין . שהרי בא אצלו לתקנה לו: מיכפת לא איכפת ליה . בתמיה: בשלמא התם . גבי חלה: איכא היכרא . שהניחה בכלים שאין עשויין להניח בהן עיסה ונזכר על שאיימנו עליו: מאי היכרא אית ליה . דלידכר: בכלי גללים . שאינן מקבלים טומאה דאי נגע בכלי לא מקבל טומאה ובעיסה גופה אית ליה היכרא משום הני כלים שאינו רגיל להשתמש בהן ועם הארץ לא אחמור רבנן עליה כולי האי לשוייה כזב גמור לטמא במשא: בכלים של עמי הארץ . שאין מקבלין טומאה הראויים להשתמש בהן חבר: עודרין . חופרין: ואין כופלין . דהא דנותנים שלום לעובד כוכבים מפני דרכי שלום הוא דשרי ומשום דרכי שלום בחדא זימנא סגי: למימרא להו אחזוקו . כשאומרין לעושי מלאכה העוברים עליהם תחזקנה ידיכם: אשרתא . אף הוא לשון חיזוק כמו אישרנוהי (כתובות דף כא.): שלמא למר . ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו: השתא אחזוקי מחזקינן . ידיהם בדבורא בדבר האסור לישראל כגון עבודת שביעית: שואלים בשלומן . כל ימות השנה מיבעיא: ליום חגם . ולא חיישינן דלמא אזיל ומודה: לא יכנס כו' . דכיון דאחשביה כולי האי דלמא אזיל ומודי: בר אוריין . בן תורה: פלגאה . חולק על החכמים שהיה מצערו למר עוקבא שהיה אב בית דין כדאמרי' בפרק קמא (לעיל גיטין דף ז.):

אין עושין חלת עם הארץ בטהרה . פי' בקונטרס לפי שכבר נטמאה העיסה ביד ע"ה וכהן יסמוך על הגבל שהוא חבר ויהא סבור שהחלה טהורה ולפירושו אם יפריש ממקום אחר על אותה עיסה חלתו טהורה ונראה דבכל ענין אסור דכל עיקר לא התירו אלא כדי חייו ולא התירו אלא היכא שנוטל שכר מכל העיסה אבל משום שכר חלה גרידא משום ההיא פורתא לא התירו דחיישינן דלמא נגע: ומניחה בכליו של חבר . נראה דלא נקט כפישא ואנחותא לפי שהן פשוטי כלי עץ ולא חזו לזיתים: אין עודרין עם העכו"ם בשביעית . והא דקאמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) גבי כהן וחורש יכול לומר לו אגיסטון אני בתוכה לא כמו שפי' בקונטרס שכיר לנכרי דהא משמע הכא דאסור ולא מסתבר לחלק בין חנם לבשכר אלא מפר"ת אגיסטון בקרקע שמקבלים מן המלך לפרוע כך וכך תבואה בשנה כדאמר התם לעיל מינה רבי ינאי מכריז פוקו וזרעו ארנונא בשביעית ושמא סכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך אי נמי קסבר יש קנין לנכרי בארץ להפקיע משביעית אי נמי שביעית בזמן הזה דרבנן אע"ג דמדרבנן אסור לנכרי אחר גבי מלך התירו: אשרתא . בירושלמי איכא למאן דאמר דהיינו חרש בה טבאות ולבתר שמיטה נסיבא לה מינך ולישראל אמרינן יישר ואיכא למ"ד דלעכו"ם אמר יישר ולישראל שלום עליכם משמע דלכ"ע לעכו"ם אסור לומר שלום עליך ודלא כש"ס שלנו הכא דלא אסרינן לעובד כוכבים אלא כפילת שלום ונראה דלפי' הירושלמי דמחזיקים ידי נכרים בשביעית ושואלים בשלומם חדא מילתא היא שאומר לו חרש בה טבאות: שלמא למר . פי' בקונטרס ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו וצ"ע שלא יהא בזה גונב דעת הבריות ועל חנם פי' כן דלא קאמר אלא דאין כופלין לו שלום: פרק שישי . האומר