תלמוד - גיטין יד ב

אמר להו אין . מהדרנא: אמר להו לא . כדאמרי' לעיל אם בא לחזור אינו חוזר: אמרו לו . לר' דוסתאי: חזי מר מאי קעביד . דלא קמהדר לן: טב רמו ליה . הרבה הכוהו לשון מורי ל"א טב רמו ליה יפה ראויות המכות הללו: אמאי תעביד הכי . שנתרצית להחזיר מיד: הן אמה . אנשי מדות גבוהים בקומה: וכובען אמה . אף מלבושיהן מאויימים משאר בני אדם: ומדברין מחצייהן . כלומר קולן עבה ונראה הדיבור יוצא מטיבורן: ארדא וארטא ופילי בריש: ולא מצאו . שמת: כזכי דמי . וכיון שזכה בהן בחייו ינתנו ליורשיו: דכ"ע הולך לאו כזכי דמי גרסי': בשכיב מרע . שכל זמן שלא חזר בו דבריו ככתובים וכמסורים והולך דידיה זכי הוא ויתנם ליורשי מי שנשתלחו לו שהרי זכה אביהן בחייו: בבריא . יחזרו למשלח דהולך לאו כזכי דמי וזה לא שלחו אלא למקבל ולא ליורשיו: הא והא בשכיב מרע . דהולך דידיה זכי הוא: הא דאיתיה למקבל . בעולם: בשעת מתן מעות . ושליח זכה בהן מיד וכשמת זכו יורשיו מכחו: הא דליתיה למקבל . שכבר מת וזה לא היה יודע נמצאת זכיה בטעות ולא קנו יורשין: הא והא בבריא . והולך דידיה לאו כזכי דמי: הא דמית מקבל בחיי נותן . יחזרו למשלח דלא זכה בהן מקבל ואפילו מת הנותן בחזירת השליח אין כאן משום מצוה לקיים דברי המת שקודם מיתתו בטלו דבריו משעת מיתת המקבל: והא . דקתני ליורשי מי שנשתלחו לו: דמית נותן . לאחר שמסרן לשליח מת ועדיין מקבל חי הלכך משעת מיתת הנותן זכה בהם המקבל משום דמצוה לקיים דברי המת ואפילו היה בריא: ר' יהודה הנשיא כו' . לקמן מפרש מאי פליג איש אומרים: וכאן אמרו . בבבל: מה שירצה שליח יעשה . לפי מה שראה בדעתו של משלח אם היתה עינו יפה במתנה זו ואוהב את המקבל ואת בניו: ת"ק . דלא איירי במת משלח ואמר יחזרו למשלח: סבר הולך לאו כזכי דמי . אבל אם מת משלח לא ידעינן מאי קאמר בה: ור' נתן ור' יעקב . הוסיפו על דבריו ואמרו דאפי' מת משלח לית לן בבריא דמצוה לקיים דברי המת: וי"א הולך כזכי דמי . ופליגי אפילו לא מת משלח ואמילתיה דת"ק [קאי] תדע דמדקאמר רבי יהודה הנשיא מצוה לקיים דברי המת ש"מ שמעינהו ליש אומרים דתלו טעמייהו בהולך כזכי דמי ואפי' לא מת משלח ואמר איהו דוקא מת דמצוה לקיים דבריו אבל לא מת לא דהולך לאו כזכי דמי: מספקא להו . אי כזכי דמי אי לא ואי מצוה לקיים אי לא: שודא . ראות עיניו של שליח: עדיף . מחלוקה במילתא דמספקא: בבריא כולי עלמא לא פליגי . דלאו כזכי דמי: ובפלוגתא דרבי אלעזר . דמשוי ליה לשכיב מרע כבריא: על פיו . על פי צואתו מחלק נכסיו לבניו ולא כשאר המורישים שחולקים היורשים בשוה: בכסף בשטר ובחזקה . שבכך הן נקנים מן הבריא ושכ"מ נמי לרבי אלעזר אי לאו אקנינהו בהכי לא מיקנו:

הא בשכיב מרע . אור"י אע"ג דמת מקבל בחיי נותן ולא קני אלא אחר מיתת נותן אפ"ה קנו יורשין דדעת נותן הוא דכיון שישנו למקבל בשעת מתן מעות שיזכה המקבל אחר מיתתו או הוא או יורשיו ואפי' לא נולדו יורשי מקבל עד אחר מיתת נותן קנו אפי' למ"ד המזכה לעובר לא קנה דדברי שכיב מרע כשמת כמסורים למקבל משעת נתינת שכיב מרע או אמירתו: ור' יהודה הנשיא בשם רבי יעקב אומר הולך לאו כזכי . ואע"ג דרבי אית ליה בפרק התקבל (לקמן גיטין סג.) הולך ותן לה זכה לה התקבל לה רצה לחזור לא יחזור דהולך ותן כזכי התם משום שאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גטי דמסתמא על דעת כן נותן לו כל זמן שאינו אומר בהדיא אי אפשי שתקבל לה: וחכמים אומרים יחלוקו . כל תיקו שבש"ס מפרש בשערים דרבינו האי דחולקים ואין נראה לר"י אלא היכא דאשכחן בהדיא יחלוקו דאדרבה אומרים אוקי ממונא בחזקת מריה: וכאן אמרו שודא עדיף . מכאן מדקדק ר"ת דאין לפרש שודא כמו שפי' בקונטרס בפ' הכותב (כתובות פה:) גבי שניהם קרובים שניהם שכנים שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני דהיינו שידקדק הדיין את מי היה אוהב יותר ולמי היה בדעתו ליתן וכאן נמי פירש בקונטרס כמו התם אלא יתן הדיין למי שירצה כי הכא דקאמר מה שירצה שליח יעשה וקרי ליה שודא: ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד כו' . אור"ת דר' אלעזר גרס דבסיפא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע רא"א בשבת דבריו קיימין אבל לא בחול ורבי יהושע כו' אבל ברישא פליגי בין בחול בין בשבת מדלא ערבינהו ועוד מדפרכי רבנן לרבי אלעזר מאימן של בני רוכל דלמא בשבת היה דמודה בה ר"א ועוד דקאמר התם קונים משכיב מרע ואפי' בשבת ולא לחוש לדברי ר"א ואי אדר"א קאי הא מודה הוא בשבת דדבריו קיימים ואע"ג דר"מ קאמר התם דלר"א בחול דבריו קיימים ולא בשבת התם לא קאי אר"מ אלא אמתני' ועוד דאמר הכא דר"מ כר"א והולך מנה משמע דבחול מיירי ור"מ אית ליה התם דלר"א בחול דבריו קיימים אלא ודאי ג' מחלוקת בדבר: