תלמוד - יומא פד א

למקטליה בדבר הנזרק . למ"ד רוח רעה שורה עליו לא יקרב אצלו להרגו בידים אלא זורק בו חץ או סכין והורגו: דחייף ביה . המתחכך בו: דנכית ליה . שהכלב נושכו: נישלח למאניה . יפשיט בגדיו: משכא דאפא . הוא הצבוע ובלע"ז פוטויי"ש: דאפא דיכרא . צבוע זכר: בגובתא דנחשא . על ידי קנה של נחשת: דילמא חזי לבבואיה דשד . שקפץ מן הכלב עליו ומסתכן: צפידנא . חולי השינים והחניכים ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים ומסוכן הוא: מטרוניתא . נכרית היתה: עבדא ליה רפואה חמשא ומעלי שבתא . יום ה' בשבת וע"ש: והאיכא חלול השם . שהיא סבורה שעבר על שבועתו: דמגלי לה מעיקרא . מההיא שעתא גלי לה לא נשבעתי לך כי כך אמרתי: משחא דגדפא דאוזא . שומן מוח עצם קטן שבראש כנף העוף שקורין כניי"ל סכה אותו יעל צדעיו: קשייתא דזיתי . גרעיני זיתים: דלא מלו תילתא . שלא הביאו שליש: אמרא חדתא . על מר חדש שקורין פושוי"ר: ודביק בככי דדריה . הדבק בשורת השינים: ממאי הוי . על ידי מה בא החולי הזה: מחמימי חמימי דחיטי . האוכל פת חמה יותר מדאי: כסא דהרסנא . דגים מטוגנים עם הקמח בשמן שלהן: שיורי . שעבר עליו הלילה: מאי סימניה . של אותו חולי: כד רמי מידי בככיה . כשנותן כלום בשיניו זב הדם משורת שיניו: ורבי יוחנן היכי עביד הכי וכו' . לא גרסינן לה הכא אלא במסכת ע"ז: כמאן עביד ר' יוחנן . לתת סם בשבת בשביל חולי השינים דקאמר לה אי מצריכנא מאי: שאני אומר בזו . מודים לו חכמים שהיא רפואה לו בכלב שוטה בחצר כבד שלו: ירקון . חולי שפניו מוריקות: הכי גרסינן וחכמים אומרים באלו אין בהן משום רפואה באלו למעוטי מאי לאו למעוטי סם . והכי קאמרי ליה בשתים הראשונות אין זו רפואה גמורה לעבור עליהן דבר תורה ולמעוטי סם דיש בו משום רפואה: לא למעוטי מקיזין דם לסרונכי . בשבת לעולם אכולי הנך פליגי ומאי באלו משום דשמעוה לר' מתיא דאמר אכתי אחריתי: לסרונכי . חולי ששמו אשטרנגליו"ן הוא בו"ן מלנט ובההיא מודה ליה: ה"ג הכי נמי מסתברא דתניא שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן עזריה משום ר' מתיא בן חרש מקיזין דם לסרונכי בשבת ומי שנשכו כלב סוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת וחכמים אומרים באלו אין בהם משום רפואה באלו למעוטי מאי לאו אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי דרישא ולמעוטי דסיפא:

הכי נמי מסתברא שלשה דברים כו' . ריב"א ל"ג הכי נמי מסתברא אלא הכי גריס תא שמע שלשה דברים משום דמאי אולמיה דהא מהא דאייתי כבר ונראה לי דשפיר מייתי דברייתא קמייתא לא מיתני בה מקיז דם לסרונכי ולהכי הוי דוחק הא דמוקמינן למעוטי מקיז דם לסרונכי מה שלא הוזכר בה אבל מהא מייתי שפיר מאי לאו באלו אתרתי דסיפא דסליק מינה קאי ולמעוטי מקיז דם לסרונכי דקא תני רישא ואי (שמא) משום דבכל דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא בשביל זה אין למוחקו דבפרק קמא דקידושין (כו:) גבי מעשה במדוני אחד) יש הכי נמי [מסתברא] שאינו נשאר ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מו:) יש [ג"כ] הכי נמי מסתברא שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין נעשה חליפין לפירוש רש"י: