תלמוד - ביצה טז א

כל מזונותיו של אדם . כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו: חוץ מהוצאת שבתות . אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה: פוחתין לו . כלומר ממציאין לו שכר מועט: מאי קראה . שקוצבין מזונות בראש השנה: בכסה ליום חגנו . אבחדש קאי תקעו בחדוש הלבנה שופר כשהוא מתכסה ביום חגנו: שהחדש מתכסה בו . שהלבנה מתכסה בו שאינה נראית לכל אדם אלא שחרית ליושבי מזרח וערבית ליושבי מערב כדאמר בר"ה (דף כ:) עשרים וארבע שעות מתכסה סיהרא: הוי אומר זה ר"ה . דאלו שאר יו"ט כבר נתמלאה הלבנה במקצת ונראית בכל מקום: ואוכל את הראשונה . נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת: לשם שמים . בוטח שתזדמן לו נאה לשבת: מחד שביך לשבתיך . מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה: יום יום . יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו: אינו צריך להודיעו . לומר שלא יהא זה יושב ותוהה מהיכן בא אליו דבר זה: ומשה לא ידע . אלמא נתן לו הקב"ה הוא קרון עור פנים ולא הודיעו: לדעת כי אני ה' וגו' . רישיה דקרא אך את שבתותי תשמרו ומאי לדעת רוצה אני שתודיעם מה מתנה חשובה אני מבקש ליתן להם: צריך להודיע את אמו . לעשות לו אות וסימן שאם יאכלנו קודם שיבא לאמו תראה את האות ותשאלנו מי עשה לך כך והוא יאמר פלוני וגם נתן לי פת ומתוך כך ידעו אביו ואמו שהוא אוהבם ותרבה אהבה ורעות בישראל: דעבידא לגלויי . כגון קרון פנים דמשה שהודיעוהו הרואין לא צריך הנותן להודיעו: ומלי ליה כוחלא . נותן כחול סביבות עיניו: לא (נענשו) נכרי עלה . ואנן אשכחן שחזר הקב"ה להענישן על התורה ועל המצות דכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג) וכתיב אלוה מתימן יבא (חבקוק ג): נשמה יתירה . רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרוחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו: וינפש . דרשינן ליה אוי על הנפש שהלכה לה: לא שנו . דהוי ערוב: דמלפת . לפתן בעינן דמוכחא מלתא שעשוי לשבת: ופת לא מלפתא . הלכך לא מוכחא מלתא היא שהרי בכל יום יש לחם: שבשולי קדרה . שנשארו בלא מתכוין: סומך עליהם . מערב יום טוב לשם ערוב ולא אמרינן לא חשיבי ובטלי: גוררו . מערב יום טוב: אין בהם משום בשולי נכרים . שגזרו חכמים בבשולי נכרים משום חתנות ועל שנאכל כמו שהוא חי לא גזרו על בשולו דכיון שנאכל כמו שהוא חי אינו בשול דלא אהני מידי ואלו נאכלין על ידי מלחן חיים: סומך ישראל עליהן . דהא שרו באכילה: כסא דהרסנא . מטוגן בשומן קרבי דגים ובקמח: אסירי . דקמח אין נאכל כמו שהוא חי לפיכך יש בו משום בשולי נכרים:

כל מזונותיו של אדם קצובים כו' והוצאת בניו לתלמוד תורה. פר"י הכל נפקי מקראי דלעיל מזונותיו דשבת כדאמר לוו עלי ואני פורע תורה דכתיב חדות וחדות היא תורה דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט): איזהו חג שהחדש מתכסה בו וכו'. פרש"י שהלבנה אינה נראית וקשה לפי' זה דהוה ליה למימר שהלבנה מתכסה לכך . פר"ת [שר"ח] מזדמן בו כלומר שרגיל לבא בו וכסא לשון זמן כמו ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז) ורבינו משולם פירש מתכסה שלא היה שעיר של ר"ח קרב בו והקשה רבינו תם דבתוספתא. קאמר דקחשיב (. ל"ו) שעירים בשנה וקא חשיב י"ב שעירים דראשי חדשים ולא מצינו י"ב אם לא היה שעיר דר"ח דר"ה והשיב לו רבינו משולם דלא עלה על לבו לומר כן אלא היתה דעתו דלא מפרש קרא בהדיא של ראש חדש דראש השנה דכתיב בפינחס מלבד עולת החדש וחטאת לא הזכיר וי"מ מתכסה שאין מזכירין אותו במוסף דראש השנה ור"ת היה אומר אדרבה הואיל והיה קרב מזכירין אותו במוסף דראש השנה ותקן ר"ת לומר במוסף מלבד עולת החדש וגו' וכן תקן לומר שני שעירים כהלכתן וגו' שעיר אחד של ראש חדש ושעיר אחד של ר"ה: