תלמוד - זבחים סד ב

הקפה ברגל . ואין היין בידו ולמצוה בעלמא מפני שכל העולין לשאר דברים פונין לימין ומקיפין וזה להקטיר עולה לפיכך מקיף ובא למקום שמנסכין שם ונותנין לו יין לנסך אבל שאר כהנים שהזוכה בנסכים בפייס לא זכה לעבודה אחרת עולה והיין בידו ופנה לשמאל וחוזר על העקב כדמתני': עולים דרך מזרח . כשהן עולין לכבש במזרחו אצל שפתו עולין שהרי דרך ימין יפנה ולמה לו להאריך הילוכו כל רחבו של כבש וכשהוא יורד יורד בשפת מערבו של כבש: ה"ג חוץ מן העולה לג' דברים הללו שעולין דרך מערב ויורדין דרך מערב עולין דרך ימין ויורדין דרך ימין: שמאל הוא . מערבו של כבש שמאל הוי כשהאיש פניו למזבח: מאי ימין . דקתני בסיפא ימין דמזבח שהמזבח פניו לדרום וימינו למערב: ומאי שמאל . דקתני ברישא שמאל דגברא: אידי ואידי . דרישא ודסיפא: מתני' ואינו מבדיל . הראש מן הגוף אלא סימן אחד לבדו מולק דכתיב בה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל (ויקרא ה) ובהכל שוחטין (חולין דף כא:) ילפינן דבסימן אחד הוא: ומזה . אוחז בעוף עצמו ומזה: היה מתמצה . שמקיף ומתקרב בית מליקתו למזבח ודוחקו בקיר והדם מתמצה ויורד ליסוד שהרי למטה מן החוט היא נעשית וכניסת הסובב למעלה הימנו: גמ' מגוף של חטאת . שלא יזה לה בכלי ולא באצבע אלא אוחז בעוף עצמו ומזה: קיר התחתון . שלמטה מן החוט: בהמה שעולתה למטה . כדאמרן בפ"ק (לעיל זבחים דף י:) דכתיב בחטאת בהמה המחטא אותה אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה: חטאתה למעלה . דקרנות כתיבי בה: עוף שעולתו למעלה . כדיליף לקמן בפירקין (זבחים דף סה.): שהשירים שלו . כשמזה הדם שותת ומתמצה ליסוד: ואיזה זה קיר התחתון . פעמים שהוא מתמצה לסובב כשהוא עושהו למעלה מן הסובב דמן החוט עד הקרנות קיר העליון הוא אבל קיר התחתון כולו למטה מן הסובב שהחוט למטה מן הסובב אמה: ונעביד מעילאי . הזאתה יעשה למעלה והדין נותן כדאמרן והדר נעביד מיצוי מתתאי כדכתיב: מי כתיב ימצה ימצה כתיב . אי הוה כתיב ימצה הוה משמע שמזהיר את הכהן שיחזור וימצה אחר הזאה השתא דכתיב ימצה משמע נמי לענין הזאה דממילא יהיה דם מצוי אצל היסוד: אוחז שני גפיה בשתי אצבעות . גוף העוף על כפו מבפנים ומכניס שני רגליה בין אצבע קטנה זרת לקמיצה ושני גפיה בין אמה לאצבע: ומותח צוארה . גרונה התחתון מותח על רוחב החיצון של גודל שמכניס הצואר בין אצבע לגודל נמצא הגרון לצד גודלו ומותחו על גודלו והעורף מלמעלה ומולק: ציפרא מלבר . כמו שאנו עושים על גב היד אלא שהופך פניו של עוף על גב ידו שיהא העורף מלמעלה: מותח צוארו . הגרון על רוחב הפנימי של שתי אצבעותיו אצבע ואמה: גבי קמיצה נמי תניא זו היא עבודה קשה . שצריך למחוק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה למטה שלא יהא הקומץ מבורץ וכן בחפינת יום הכפורים נמי תניא זו היא עבודה קשה ותרוייהו בסדר יומא בפרק הוציאו לו (דף מז: ודף מט:): עבודה קשה מעבודות קשות . כלומר אחת מעבודות קשות שבמקדש: מתני' עלה בכבש . לפי שנעשית למעלה כדילפינן בגמרא: בא לו לקרן דרומית מזרחית . כדאמרן שקרובה לבית הדשן: ומבדיל . בשני סימנין כדיליף בהכל שוחטין (חולין דף כא:): ערפה . גובה הראש מול ערפה למטה לצד האגפים מול הרואה את העורף: והקיף את בית מליקתו למזבח . סומכו ודוחקו בקיר כדי שיתמצה הדם: ספגו במלח . מקנחו במלח הנמצא בראש המזבח כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ואומר בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) בג' מקומות המלח נתונה בלישכת המלח ועל גבי הכבש ובראש המזבח: מוראה . זפק: נוצה . שנוטל העור שכנגד הזפק בנוצתה עם הזפק: שיסע . הגוף בין אגפיה: הבדיל בחטאת . במליקתה שמולק שני סימנין או לא הבדיל בעולה שמלקה בסימן אחד: פסול . דכל שינוי שהוא לפני עבודות הדם פסולות ובגמרא מפרש טעמא: מיצה דם כו' . מפרש טעמא בגמרא: שלא לשמן . אין מוציא עולה מידי פיגול מפני שהיא כשירה בשלא לשמה: לאכול דבר שדרכו לאכול . חטאת העוף: שדרכו להקטיר . עולת העוף:

חטאת העוף כיצד היתה נעשית . משום דדם חטאת קודם לעולה מפרש חטאת תחילה: מגופה של חטאת . מדכתיב והזה מדם החטאת ולא כתיב ולקח דמשמע בכלי: אוחז בראש ובגוף ומזה . תימה דלא בעי הכא מאי קאמר כדקבעי פ"ק דחולין (דף כב.): ואיזה זה קיר התחתון . דאי קיר העליון פעמים שהוא מתמצה לסובב אם עושה למעלה מן הסובב דקיר העליון הוי מן החוט עד הקרנות: קמיצה וחפינה . בכולהו תנינא עבודה קשה: