תלמוד - קידושין מד א

קטנה . שהיא שומרת יבם מן האירוסין דעדיין רשות אביה עליה כל זמן שלא השיאה: והנערה בין מדעת אביה וכו' . אלמא היכא דמפקעת עצמה מרשות אב קיימי נמי רבנן במילתייהו: קידושין דמדעתה . דבעינן דעת המקנה: אביה ולא היא . שהתורה זיכתה לו אבל גירושין שישנה בעל כרחה בין היא בין אביה דמה לנו לדעתו כי מקבל ליה איהו נמי על כרחיה הוא: ורבי היא . דאמר מאמר תופס ביבמה בעל כרחה אם זרק לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי: רבי אמר קנה . כשאר מאמר להיות צריכה גט למאמר זה אם בא לחלוץ לה: ביאה . דיבמה קניא לה בעל כרחה דנפקא לן מויבמה בפ"ק דיבמות (דף ח:): וה"נ מסתברא . דהא דקתני גבי מאמר בין היא בין אביה במאמר על כרחה קאי אבל בשאר קידושין אביה ולא היא כר' יוחנן: מדקתני סיפא . בההיא והנערה בין מדעת אביה בין מדעת עצמה מה שאין כן בקידושין: ההיא ר' יהודה היא . וא"ת במאמר מ"ט מודה ומ"ש מאמר מגירושין הרי שניהם על כרחה לקמיה פריך לה ומשני שכן זקוקה ועומדת: מה שאין כן בגירושין מיבעי ליה . ואפילו בגירושין דאיתנהו בעל כרחה פליג ר' יהודה נמי ואמר אין שתי ידים זוכות כאחת: מ"ש מאמר . כיון דבגירושין פליג דאיתנייהו בעל כרחה ומ"ש מאמר דמודה בה: הואיל וזקוקה ועומדת . לפיכך תופס בה בכל דהו: השתא דאתית להכי . דתלית טעמא משום דזקוקה ועומדת לרבי יוחנן נמי לטעמיה קמא דיהיב רבי יוחנן למלתייהו דרבנן דגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה וקידושין מפקעת עצמה ואותיבנא ממאמר דמפקעת עצמה לא תיקשי דאיכא לשנויי נמי שאני מאמר הואיל וזקוקה ועומדת: בה ובשלוחה לא . אלמא נערה שיש לה אב לא מקדשה עצמה וקס"ד דברי הכל היא: התקדשי לי כו' . אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אין מצטרפין לש"פ דכיון דאמר בכל חדא התקדשי כל חדא הוו קידושין באפי נפשייהו: מאן תנא . דבעינן התקדשי התקדשי ואי לא אמר התקדשי לכל חדא אלא התקדשי לי בזו ובזו הוו מצטרפי לפרוטה: ר"ש היא דאמר . גבי חמשה תובעין אותו תן לנו פקדון שיש בידך ואמר שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך אינו חייב אלא אחת עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד: ובפרטי סבר לה כר"ש . דלא חשיב פרטא עד שיאמר לכל אחד ואחד שבועה: כלל אינו חייב אלא אחת . ובשבועות מפרש איזהו כללו של ר"מ ופרטו: שבועה . שאין לך בידי ולא לך ולא לך ולא לך: חייב . אשם גזילות: לא לך לא לך . דוקא בלא וי"ו אבל ולא לך ולא לך כללא הוי: לא לך ולא לך שבועה . דבעינן שבועה באחרונה אבל אם הזכיר שבועה תחלה לא שדינן אכולהו וכללא הוי: אלא . מתני' דהתקדשי התקדשי ר"ש היא: ובשליחות סבר לה כרבי יהודה . דאביה ולא היא: אנא נמי לא הואי בי מדרשא אבל רבי אבין הוה בבי מדרשא . והוא אמר לי לאחר שיצא שחברו כל חבורות של בית המדרש ונמנו וגמרו כרבי יוחנן דבקידושין אביה ולא היא: אנא נמי לא הואי בי מדרשא אבל רבי אבין הוה בבי מדרשא . והוא אמר לי לאחר שיצא שחברו כל חבורות של בית המדרש ונמנו וגמרו כרבי יוחנן דבקידושין אביה ולא היא: כי כרוכיא . תרגום של עגור גרוא"ה (עגור [בירמיהו ח ז פרש"י שעגור הוא מין עוף]) בלע"ז: ויצאה והיתה . כך היה צועק הא כתיב ויצאה והיתה הויה כיציאה מה גירושין בין היא בין אביה אף קידושין בין היא בין אביה: אמר ליה ואבין בר סמכא הוא . בלשון שאילה קאמר ליה ובקי אתה ברבי אבין זה שיש לסמוך על דבריו שמדקדק בשמועתו שאינו משכח: כמין ימא לטגני . לא היתה לו שהות שכחה בנתים שכשיצא מבית המדרש אמרה לי מיד כשולה דג מן הים והמחבת נתונה על האור לתתו בתוכו בשמן לטגנו טגני פריזר"א (פרי"ט: מטוגן) בלע"ז: אנא לא ר' אבין ברבי חייא . בשמועה זו של ר' אבין לא שמעתי איזה אבין הוא:

במאמר דבע"כ ורבי היא . וא"ת א"כ מאי קאמר קטנה אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה והנערה מדעתה ומדעת אביה ואי כרבי הא לא בעינן לא דעתה ולא דעת אביה וי"ל דהכי קאמר צריך להודיע לה או לאביה ואח"כ יקדשנה בעל כרחה: מאי שנא מאמר . פירו' אמאי מחלק מאמר מגירושין אי משום דמאמר בע"כ גירושין נמי בע"כ נינהו: רבי יהודה אומר שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחת . כך גירסת הקונט' ופי' דבענין זה הוי פרטא אבל אמר שבועה לא לך ולא לך כללא הוי ואינו חייב אלא אחת דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ור"ת גורס איפכא דאדרבה כשאומר ולא לך ולא לך משמע שהוא נשבע לכל אחד אבל כשאומר לא לך לא לך אינו חייב אלא אחת: צווח ר"ל ויצאה והיתה . ואע"ג דאפילו ר"ל לא מקיש הויה ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת אף ע"י עצמה לרבנן אם יש לה דעת לשמור גיטה ואינה מתקדשת על ידי עצמה מ"מ יש לנו להשוותם בכל מה שנוכל מלשון ויצאה והיתה א"כ אין לנו לחלק בין קידושין לגירושין בנערה דנהי נמי דמחלקין גבי קטנה היינו משום שאין לה יד לקבל קידושין אבל לקבל גיטה יש לה יד כיון שנשאת: כמין ימא לטיגני . פי' בקונטרס לא היתה שהות שכחה בנתים כמו שולה דגים מן הים והמחבת נתונה על האור לתתן בתוכה בשמן לטגנן ור"ח פירש דשני מקומות הם וקרובים זה לזה כלומר אין אדם משקר כה"ג דכיון דמקום קרוב הוא סבר אי משקרנא אתי אינש אחרינא ומכחישני הילכך לא משקר: