תלמוד - קידושין כב ב

אילו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת . אבל אזן לא ירצענה: אילו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת . אבל אזן לא ירצענה: לאזן מאבראי . כלומר רחוק מן הדלת כדכתיב את אזנו והדר יתן אזנו בדלת ויקח את המרצע וידקור בדלת מעבר השני כנגד אזנו לקיים ולקחת המרצע ונתת באזנו בדלת: דוקר ויורד . אזנו כשנותנה על הדלת עד שמגיע לדלת: עקורה . מן המזוזה ומוטלת לארץ: מה מזוזה מעומד . דבלאו הכי לא מקרי מזוזה: חומר . צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט: מתני' וקונה את עצמו . מיד רבו: מתני' וקונה את עצמו . מיד רבו: בכסף ע"י אחרים . שיתנוהו לרבו ע"מ שיהא זה בן חורין אבל הוא עצמו לא יקבל מהם ואפילו ע"מ שאין לרבו רשות בו דקסבר אין קנין לעבד בלא רבו: ובשטר ע"י עצמו . שיקבלנו הוא ובגמרא מפרש לכולה דרבי מאיר ורבנן: בכסף ע"י אחרים . שיתנוהו לרבו ע"מ שיהא זה בן חורין אבל הוא עצמו לא יקבל מהם ואפילו ע"מ שאין לרבו רשות בו דקסבר אין קנין לעבד בלא רבו: ובלבד שיהא הכסף משל אחרים . דעבד אין לו כלום דאם מצא מציאה או קבל מתנה הכל לרבו ואם בא לפדות ע"י עצמו צריך להיות משל אחרים ויתנוהו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו: גמ' שדה נקנית בכל הני . ולקמן יליף בפירקין (דף כו.) וכל עובדי כוכבים ככנענים משנמכר לעבד אלא שכל עבדים נקראין על שם כנען משום דכתיב ביה (בראשית ט) עבד עבדים: גמ' שדה נקנית בכל הני . ולקמן יליף בפירקין (דף כו.) וכל עובדי כוכבים ככנענים משנמכר לעבד אלא שכל עבדים נקראין על שם כנען משום דכתיב ביה (בראשית ט) עבד עבדים: מילתא . דאיתיה בעבד וליתא בשאר מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו נמי בשאר מטלטלין שהמטלטלין גם הם נקנין בחליפין לא איצטריך ליה למיתני: תקפו . בחזקה: לא קנאו . דמדעתיה אזל ואין זו משיכה: בשלמא לתנא דידן . לא תיקשי לשמואל אמאי לא תני משיכה במתניתין דאיכא לתרוצי כדאוקמינן דמילתא דאיתא במטלטלין לא קתני אלא תנא ברא דתנא חליפין בהדייהו תיקשי לשמואל אי איתיה דנקנה במשיכה ליתנייה נמי במתניתין: מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי . כגון חליפין צירף ושנה עם השאר דאיתנהו במקרקעי אבל משיכה דליתא במקרקעי לא תנא בהדייהו: כיצד במסירה . גבי בהמה קאי דקתני מתני' (לקמן קידושין דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה: בשערה . כגון שיער שבראש הסוס: שליף . משאוי: אדעתא דמרה אזלא . על דעת הקורא אותה לפי שאין לה דעת: אדעתיה דנפשיה . מדעת עצמו: קטן . דלית ליה דעת כבהמה דמי ואם קראו לשם קניה ובא אצלו קנאו: התיר לו מנעלו . העבד ללוקח: גרדו . גראט"ר (גרטי"ר: לגרד) בלע"ז: הגביהו . העבד את הלוקח: מאי קאמר . מה ענין הגבהה דעלמא להגבהה דהכא הגבהה דעלמא לוקח מגביה החפץ והכא אמרינן שהעבד מגביהו משום עבודה שהלוקח משעבד בו לקנותו בחזקה: אלא מעתה . דהגביהו הוא לרבו קנאו: שפחה כנענית תקנה בביאה . דהא אגבהה ליה: הנדואה . מארץ כושי כוש מתרגמינן הינדואה: דתקיף ליה עלמא . גוסס ונוטה למות: אמר ליה . מר זוטרא לעבדיה דגר: שלוף לי מסנאי . לקנותו בחזקה היה מתכוון שיהא בעבודתו כשימות אדונו: איכא דאמרי גדול היה . העבד ונזהר בו שלא יזכה הוא עצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו והגר פירש למיתה ומר זוטרא פירש לחיים תחתיו שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד:

כמין חומר. פירש הקונטרס צרור מרגליות או בשמים שתלוי בצואר נשים לתכשיט ור"ת פירש חומר מעשה וכן פירש הערוך בלשון ערבי כשאומר לחבירו מה מעשיך אומר לו מה חמרך: מה נשתנה אזן . יש במדרש דמרצ"ע בגימטריא ד' מאות (שנה) ולפי שהיו ישראל עבדים ארבע מאות שנה וגאלם הקב"ה והלך זה וקנה אדון לעצמו לפיכך ירצע במרצע העולה כך: [ת"ל לעולם כו' . ואין לומר לעולמו של יובל דא"כ לשתוק קרא מיניה ונילף משדה אחוזה. ת"י]: איכא דאמרי גדול היה . העבד ונזהר בו שלא יזכה הוא בעצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו זה פירש למיתה יהודה הינדואה וזה פירש לחיים מר זוטרא תחתיו במקומו שלא יהיה העבד רגע אחד בלא אדון: