תלמוד - בכורות מד ב

מתני׳ דדין שוכבין כשל אשה כריסו צבה טיבורו יוצא נכפה אפילו אחת לימים רוח קצרה באה עליו המאושבן ובעל גבר:
גמ׳ אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים ותניא נמי הכי משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצא כריסו צבה שמואל איצטריך ליה בשבתא דרגלא נגדו ליה גלימא אתא לקמיה דאבוה א"ל אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר עובדא את דאפשר לך דלא אפשר ליה ליסתכן מר בר רב אשי איצטריך אגודא גמלא אשתין אמרו ליה חמתך קאתיא אמר להו באודנה ותיפוק לי משום עלקא בשותת ת"ר שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום בשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר אמר ר"ל מאי דכתיב (דברים ז, יד) לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך אימתי לא יהיה בך עקר בזמן שבבהמתך אמר רבי יהושע בן לוי לא יהיה בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה אמר רב פפא לא ישתין אדם מים לא על כלי חרס ולא על מקום קשה דאמר רב הני מדורי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם אמר אביי הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא אגיסא לית לן בה תניא רשב"ג אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא אדם לידי ירקון אמר רבה בר רב הונא אמר רב קטינא אמר ריש לקיש דם רבה שחין רבה שכבת זרע רבה צרעת רבה צואה רבה הדרוקן רבה מי רגלים רבין ירקון רבה:
רוח קצרית באה עליו מאי ניהו תנא רוח בן נפלים באה עליו:
המאושבן ובעל גבר:
תנא משובן בביצים ובעל גבר בגיד תנא משובן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק קיין בביצים גרבתא בגיד ועד כמה מחוי רב יהודה עד רכובה תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר עד רכובה פסול למעלה מן רכובה כשר איכא דאמרי עד רכובה כשר למטה מן הרכובה פסול:
מתני׳ אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת הרי זה (ויקרא כא, כ) מרוח אשך האמור בתורה רבי ישמעאל אומר כל שנימוחו אשכיו ר"ע אומר כל שרוח באשכיו רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין:
גמ׳ קשיא ליה לרבי ישמעאל הא חסר אשך מיבעי ליה תני שנמרחו אשכיו קשיא ליה לרבי עקיבא האי ממרוח אשך מיבעי ליה תני שהרוח באשכיו קשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנוס האי רוח אשך מיבעי ליה תני שמראיו חשוכין קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין היינו כושי רבי חנינא בן אנטיגנוס לא תני כושי:
מתני׳ מקיש בקרסוליו ובארכבותיו

מתני' דדין שוכבין . גדולים: נכפה . נופל מחמת חולי: אחת לימים . שאינו נופל אלא פעם אחת לימים שתבא לזמן קבוע: רוח קצרה . רוח שד: מאושבן . ביציו גדולים: בעל גבר . גידו גדול: גמ' ואין שותין מים . דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא ימתין ויסתכן: איצטריכא ליה . להטיל מים: בשבתא דריגלא . שלשים יום קודם הרגל דשואלין ודורשין בהלכות הרגל כדאמרינן במגילה (דף ד.): נגדו ליה גלימא . פרסו סדין בינו לבין העם: אהדר עובדא . דרוש שאסור להמתין מלהטיל מים עד שיהא לו צניעות: את דאפשר לך . לפרוש סדין לפי שחשוב אתה: ואי ליצטרך אינש אחרינא דלא אפשר ליה וימתין עד שילכו העם ויסתכן ויהא עקור: חמתך . חמותך: באודנה . אפילו בתוך אזנה הייתי מטיל מים אם לא היה לי מקום אחר קודם שאמתין וכ"ש בפניה: ותיפוק לי משום עלקא . דקתני לעיל שבקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה ממאי דמשום המתנה הוה ליה דלמא עלקא שתה שקורין שנשוא"ה לפיכך צבה כריסו: בשותת . שאינו יכול להטיל מים יפה לאחר כן אלא שותת טיפין טיפין דודאי מחמת עיכוב שתן הוה ליה: בזמן שבבהמתך . שתשים עצמך כבהמה שלא תהא צנוע בהטלת מים: שלא תהא תפלתך עקורה כו' . וכשתתפלל [על בנים] תהא נשמעת תפלתך: כבהמה . שלא תמתין מלהטיל מים: לא על (גב) כלי חרס . בתוך עביט של מימי רגלים לפי שמשליכין אותו בנהר בסמוך להם ונהרות בבל הולכין ומתעכבין בעין עיטם כדמפרש: ולא על מקום קשה . שאינן בולעין וצפין על הקרקע עד שנשטפין למקום מדרון ונופלין לנהר: ואמר רב הנך מדורי דבבל . מקומות מדרון שבבבל: מהדרי לעין עיטם . שבו כ"ג טובל ביוה"כ כדאמרי' במסכת יומא בפרק ג' (דף לא.): לא תיקום להדיא באפי ינוקא . כשהיא מטלת אל תעמוד ממש כנגד התינוקות דחוצפתא היא: [אגיסא] . אם לצד אחר שאין משתנת בפני התינוק ל"ל בה: עמוד . גדולים: הדרוקן . חולי מעיים: סילון . קטנים: דם רבה שחין רבה . המרבה דם שאינו מקיז מרבה שחין: שכבת זרע רבה . מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו מרבה צרעת: נאלת רוח שטות ע"י שד זהו בן נפילים נוייטו"ן: הקיין . היינו משובן: הגרבתן . היינו מין בעל גבר: בביצים . שביציו גדולים: בגיד . שגידו גדול: ועד כמה . יגדל הגיד שיהא פסול: מתני' שנמרחו אשכיו . שנימוחו ביציו: שהרוח באשכיו . שביציו נפוחים: שמראיו חשוכים . שהוא שחור ככושי. ולא בביצים משתעי כלל: גמ' קשיא ליה לר' ישמעאל . כלומר להכי פליג רבי ישמעאל את"ק משום דקשיא ליה א"כ דבשאין לו ביצים מישתעי קרא חסר אשך מיבעי ליה: תני שנמרחו אשכיו . להכי תני ר"י שנמרחו אשכיו: ממרוח אשך מיבעי ליה . דהא מ"ם דמרוח משמשת היא: גורעין ומוסיפין . גורעין חי"ת ממרוח ואלף מאשך ומוסיפין ח' במקום אלף על אשך ואלף במקום חי"ת על מרוח והוי מרואו חשך: היינו כושי . וכושי בהדיא קתני מתני (לקמן בכורות מה.) הכושי והגיחור: מתני' המקיש בקרסוליים . שארכבותיו עוקמות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשין זה לזה כשהוא מהלך. ובארכבותיו היינו איפכא שרגליו עקומות לחוץ ומרחיק זה מזה עד שארכבותיו מלמעלה העקומות כלפי פנים נוקשות זו לזו:

ואין שותין מים בפני רבים . פירש בקונטרס דרך ת"ח להיות צנוע באכילה ושתיה והא דאמר בסוף כיצד צולין (פסחים דף פו:) דרב הונא בריה דרב נתן אשתי כסא בתרי זמני ולא מהדר אפיה וקאמר התם כלה תנן משמע התם שדרך לשתות בפני רבים בלא חזרת פניו היינו בשעת סעודה דומיא דכלה ובהלכות דרך ארץ אמרינן דברבים הופך פניו לצד אחר וישתה מים נראה דנקט מים לפי שאין רגילין לשתות כולן מים אלא הצמא בלבד אבל שאר דברים רגילין לשתות יחד ור"ת אומר דה"ק דאפילו לאותן הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים לא ליהוי צנוע להטיל מים שמא ימתין ויסתכן: אימתי לא יהיה בך עקר ועקרה בזמן שבבהמתך . תימה היאך יכולין להשים עצמן כבהמה בהטלת מים שהיו צריכין לצאת חוץ מן המחנה ולהרחיק ג' פרסאות כדאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף עה:) דאין נפנים לא בצדיהם ולא לפניהם אלא לאחריהם והיינו אפילו בקטנים דבפרק מי שמתו (ברכות דף כה.) מוקמא ויתד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת וגו' בקטנים: שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום בזמן שאתה משים עצמך כבהמה . פירש בקונטרס שלא תהא עקורה כשאתה מתפלל על בנים ונראה דלכל תפלה קאמר כדאמר שאין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כבהמה כדכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ובמי שמשים עצמו כמי שאינו כדכתיב (איוב כו) תולה ארץ על בלימה (חולין דף פט.): לא ישתין אדם מים לא על (גבי) [כלי] חרס ולא על גבי מקום קשה . הנך חומרות דוקא בבבל כדאמר טעמא משום דהני מודרי דבבל מהדרי מיא לעיטם שעל נהר פרת דדרך המים ללכת דרך הילוכם לעין עיטם דפרת מתערב בכל מימות שבעולם כדאמר לקמן בפ"ט (בכורות דף נה.) הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינאתא דמדלייא אמרינן לקמן דהנהו סולמי דפרת נינהו ובסוכה (דף נג.) נמי אמרינן דכרינן פורתא ונבעי מיא הנהו סולמי דפרת הוו ואע"ג דסולמי דפרת מתערבין בכל מימות שבעולם אין לאסור אלא שבבבל כדפרישית שדרך הילוכו של פרת מתערב בעין עיטם והוה משמע מכאן דפרת הולך מבבל לא"י אבל שאלתי לאחד מא"י ואמר לי שיורד מא"י לבבל וכן מוכח לקמן בפ"ט (בכורות דף נה:) דאמרינן מטרא במערבא סהדא רבא פרת וכן פירש שם בקונט' וזהו דוחק לומר דאפילו הולך מבבל לא"י ניכר כשגדל הנהר מחמת רוב גשמים ומתרבה הנהר לאחוריו מתוך רבוי המים: האי איתתא לא תיקום להדיא באפי ינוקא . אע"ג שאינה מגלה עצמה איכא חוצפא כשהיא מטילה מים והתינוק עומד בפניה דהא אין דרך אשה לגלות עצמה לפניה לא לקטנים ולא לגדולים כדמוכח בפ' מי שמתו (ברכות דף כג:): לידי הדרוקן כו' לידי ירקון . משמע דהדרוקן וירקון תרי מילי נינהו ומיהו נראה שהם ענין אחד דאמרי' ביבמות (דף ס:) העבירום לפני ציץ כל שראויה לביאה פניה מוריקות דאמר סימן לעבירה הדרוקן: