מסכת תמורה - פרק ה - משנה א

כֵּיצַד מַעֲרִימִים עַל הַבְּכוֹר. מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, אוֹמֵר, מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ, אִם זָכָר, עוֹלָה, יָלְדָה זָכָר, יִקְרַב עוֹלָה. וְאִם נְקֵבָה, זִבְחֵי שְׁלָמִים, יָלְדָה נְקֵבָה, תִּקְרַב שְׁלָמִים. אִם זָכָר עוֹלָה, אִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים, יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר יִקְרַב עוֹלָה, וְהַנְּקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים:

כיצד מערימין על הבכור. להפקיעו מכהן ולהקריבו לחובתו:

ילדה זכר יקרב עולה. דבכור לא קדיש אלא מרחם, וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתא, תו לא חיילא עליה קדושת בכורה:

ואם נקבה זבחי שלמים. לאו במבכרת מיירי, דאין הנקבה קדושה בבכורה דבעי לאערומי עלה. אלא בבהמת קדשים, דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה, דולד חטאת למיתה אזיל, ישנהו לקדושה אחרת. [וקמשמע לן] ולדות קדשים בהוייתן קדושים ולא במעי אמן, וכיון דעדיין לא קדשו קדושת אמן, מצי לארכובי עלייהו קדושה אחריתי, דלכי מתיליד לא הוי חטאת:

כיצד מערימין על הבכור כו'. דאי אתה מקדישו קדושת מזבח. כדתנן ספ"ח דערכין.

מערימין. תחבולות ההיתר תקרא ערמה ושאינו להיתר תקרא מרמה. הרמב"ם. אע"פ שנמצא מרמה אצל [יעקב ו] בני יעקב. ית"א בחוכמא. וכמו כן תמצא להרגו בערמה. אלא ל' תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. כמ"ש במשנה א' פי"א דחולין:

מבכרת שהיתה מעוברת כו'. שכן אמרו בספרא [ומייתי לה נמי בגמ' דף כ"ה.] אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש אותו. מי שיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן. הרמב"ם בפירושו:

אם זכר עולה. מפרש בגמרא דדוקא עולה דלא נחתיה מקדושתיה. אבל שלמים לא. דנחתיה ליה מקדושתיה שיהנה בו. הרמב"ם פרק ד' מה"ת:

ואם נקבה זבחי שלמים. פירש הר"ב דמיירי בבהמת קדשים ובהו נמי תנן במ"ג פרק בתרא. דאין משנין מקדושה לקדושה. והכא דלמיתה אזיל. רשאי לשנותו אף לשלמים. ועמ"ש בשם התוס' בריש מ"ג ומה שהגהתי בלשון הר"ב וקמ"ל במקום וקיי"ל. מל' רש"י העתקתיו. דהא לקמן פסקינן דלא כמ"ד בהוייתן הם קדושין וגם בנא"י מפי' הרמב"ם כתוב וזה המאמר דחוי שהוא ע"ד האומר שולד קדשים אינן מתקדשים אלא בשעת לידתן וכו':

אם זכר עולה. אע"ג דיכול לעשותו שלמים אורחא דמלתא נקט שכשיש לו שתי בהמות וא' מהן ראוי לעולה עושהו עולה כיון שיש לו ג"כ אחרת לשלמים: