מסכת חולין - פרק ו - משנה ה

מסכת חולין - פרק ו - משנה ה

דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם, אִם יֶשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם, חַיָּב לְכַסּוֹת. נִתְעָרֵב בְּיַיִן, רוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלּוּ הוּא מָיִם. נִתְעָרֵב בְּדַם הַבְּהֵמָה אוֹ בְדַם הַחַיָּה, רוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלּוּ הוּא מָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת חולין - פרק ו - משנה ה

נתערב ביין. שהוא אדום ואין מראה הדם ניכר בו:

רואין אותו. יין כאילו הוא מים. ואם היה מראית דם ניכר במים כשיעור זה, חייב לכסות:

נתערב בדם בהמה. דלאו בר כיסוי הוא, ורובו דם בהמה:

או בדם החיה. בדם היקז של חיה:

רואין אותו. שאינו טעון כיסוי כאי, לו הוא מים. ואם היה הדם הזה של שחיטת חיה ועוף ניכר בו, חייב לכסות:

אין דם מבטל דם. ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה, אין דם החיה בטל. דקסבר ר׳ יהודה מין במינו לא בטל. ואין הלכה כר׳ יהודה:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת חולין - פרק ו - משנה ה

דם שנתערב במים וכו' חייב לכסות. ובפ"ח דזבחים משנה ו' תנן כה"ג לענין דם קדשים שנתערב כו'. וכתב הר"ב שם. דה"מ כשנפלו המים לתוך דם. אבל נפל דם לתוך מים קמא קמא בטיל. הכא לא כתב כן מטעמא דאמרן. דאין דיחוי אצל מצות. פירש"י שכשהולך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם. חזר דם הבטל וניעור וחשיב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות. ע"כ. גמרא:

אם יש בו מראית דם. מפורש בזבחים שם:

נתערב בדם בהמה וכו'. רבי יהודה אומר וכו'. ושניהם מקרא אחד דרשו. כמו שכתבתי בס"ד בזבחים [שם ד"ה נתערב]: