מסכת שקלים - פרק ד - משנה ו

מסכת שקלים - פרק ד - משנה ו

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, יִנָּתְנוּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶּן עֲזַאי, אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה, אֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מָעוֹת הָאֻמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת שקלים - פרק ד - משנה ו

המקדיש נכסיו. וסתם הקדש לבדק הבית:

והיו בהם דברים הראויים לקרבנות צבור. כגון קטורת או יינות שמנים וסלתות:

ינתנו לאומנין בשכרן. ויוצאין לחולין, אף על פי שאין דבר אחר נכנס תחתיו. דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה, דכתיב (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש, שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש:

אינה מן המדה. כלומר אין מדה זו שאתה אומר כמדה האמורה לעיל בקטורת, ואין ראוי אלא שתשוה מדותיך. הלכך מפרישים מהן שכר האומנים כו׳ כדאמרינן לעיל גבי מותר הקטורת. שאין הקדש מתחלל על המלאכה. והלכה כבן עזאי:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת שקלים - פרק ד - משנה ו

המקדיש נכסיו והיו בהם כו'. וה"ה למקדיש הדברים עצמן כמ"ש במשנה ב' פ"ה דנזיר:

והיו בהן דברים ראויין לקרבנות צבור. פירש הר"ב כגון קטרת או יינות שמנים וסלתות. ותימה דבמשנה ח' תנן לשיש בהן יינות שמנים כו' שימכרו כו'. ובגמרא פ"ק דכריתות דף ו' מייתי למתני' דהכא ואמרינן מאי נינהו. אי בהמה תנא לה [במשנה ז'] אי יינות שמנים וסלתות [עיין במשנה ח' ומ"ש שם בס"ד] תני לה. ומסיק בסממני הקטרת דאי קטרת עצמה לא נעשית בחוץ. ובמותר הקטרת שניתן לאומן בשכר ולא הספיקו ללקחו ממנו עד שהקדישה לא מוקים לה משום דל"ג במשנתינו. וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה. אבל לגי' הספרים נוכל לפרש מותר הקטרת. וכן בירושלמי מוקי למתניתין במותר הקטורת. ובכ"מ פ"ה מה' ערכין נשמט מראה מקום על מתניתין דהכא. וגמ' פ"ק דכריתות:

אמר לו בן עזאי וכו' כתב הר"ב והלכה כבן עזאי. וז"ל הרמב"ם ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטרת. ולפיכך אני אומר הלכה כבן עזאי עכ"ל. דאל"ה הא קי"ל הלכה כר"ע מחברו. אבל לדברי התוס' דלעיל אין לפסוק כבן עזאי מהאי טעמא:

וחוזרין ולוקחין כו'. אתיא ככ"ע [*וכן ה"נ ואם לאו כו' כדלעיל. אלא שהמשנה קיצרה]: