מסכת שקלים - פרק ד - משנה ה

מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, מַפְרִישִׁין (מִמֶּנָּה) שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ, לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם לָאו מִן הַיְּשָׁנָה:

מותר הקטורת. הנותר בכל שנה:

מה היו עושין בה. להקטירה לשנה הבאה. שאין לך שנה שאין בה מותר, שהקטורת היתה נעשית שס״ח מנים, שס״ה מנים כמנין שס״ה ימות החמה, וג׳ מנין שמהם כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים, ולא היו נכנסים כולן בחפניו. ועוד, בכל שנה פשוטה היה מותר, ששנה פשוטה ימיה שנ״ד:

מפרישין ממנה. מן הלשכה:

שכר האומנין. מפטמי הקטורת, שהן נוטלים שכרן מתרומת הלשכה. ומזכין המעות לאומנין על יד אחד מן הגזברים והרי הן חולין. ואע״פ שאין הקדש יוצא לחולין אם לא שיכנס דבר אחר תחתיו לקדושה, תרומת הלשכה שאני, דב״ד מתנה עליהם ליתנם לכמה דברים. ואחרי שזכו במעות לצורך האומנין מחללין הקטורת על אותן המעות, והמעות קדושים לתרומה ישנה, ונותנים הקטורת לאומנים בשכרם, וחוזרין וקונין אותה מהן במעות של תרומה חדשה. והכי צניעא מלתא טפי ולא למכרה ולחזור ולקנותה:

אם בא החדש בזמנו. שהביאו שקלים חדשים קודם ר״ח ניסן שהוא זמן התרומה החדשה. לוקחים מותר הקטורת מתרומה חדשה ע״י חלול כדפרשינן לעיל:

ואם לאו. שלא הביאו שקלים חדשים עדיין. לוקחים אותה מן התרומה ישנה, אם חללוה כבר. ואם לא חללוה, מקטירין אותה, דכיון שלא בא החדש צריך להביא מן הישנה:

מותר הקטורת כו'. פירש הר"ב להקטירה. כלומר כדי להקטירה כו' ול' רש"י להכשירה בפ"ק דשבועות דף י' ע"ב. ומ"ש הר"ב שהיתה נעשית שס"ח מנים צא וחשוב בסדר פטום הקטורת. וברייתא היא פ"ק דכריתות דף ו'. ופירש הרמב"ם בריש כריתות דהלכה למשה מסיני הם משקל הסממנים. ומ"ש הר"ב דבכל שנה פשוטה היה מותר. ואף על פי שהיו צריכין למלאות מהן לשנים מעוברות מכל מקום צריכין היו לחדש בר"ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה. תוספות פ"ק דשבועות:

מפרישין ממנה שכר האומנים. פירש הר"ב [*ומזכין המעות כי'] והרי הן חולין. דבלא חולין א"א לפדותה ממעות תרומה החדשה. שאין הקדש מתחלל על הקדש כ"כ רש"י בשבועות לעיל מהך מתניתין דמייתי התם. ומ"ש הר"ב ואע"פ שאין הקדש כו' דב"ד מתנה כו' הכי איתא בגמרא דשבועות. ובריש פרקין פירש טעם אחר:

ומחללין אותה על שכר האומנין. פי' על המעות שהופרשו לשכר האומנים ובנ"א גרס בהדיא מעות האומנין [*וכן היא הגירסא שלנו לקמן במשנה ו']:

ולוקחין אותה מתרומה חדשה. וכתבו התוספות וא"ת למה לי כולי האי. יתנו הקטורת מתחלה לאומנין בשכרן. ומיהו לבן עזאי דלקמן דאמר אין הקדש מתחלל על המלאכה ניחא. ואפילו לרבי עקיבא נמי דאמר [הקדש] מתחלל על המלאכה ה"מ בקטורת דיחיד כגון במקדיש נכסיו כו' כדלקמן אבל בקטורת של צבור החמירו טפי א"נ הכא איירי בשכר פטום אומני הקטרת של שנה חדשה וצריך לתן להם מתרומה חדשה ע"כ: