מסכת שקלים - פרק ד - משנה ג

מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן, לוֹקְחִין בָּהֶן יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, וְהַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מִשְׂתַּכְּרִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ וְלֹא מִשֶּׁל עֲנִיִּים:

מותר שיירי הלשכה. מה שנשאר אחר שנעשה מהן תקון צרכי העיר:

לוקחים מהן יינות שמנים וסלתות. ומוכרים אותן למי שצריך יין לנסכים ושמנים וסלתות למנחות:

אין משתכרין בשל הקדש. שאין עניות במקום עשירות, וגנאי הוא להקדש:

ואף לא בשל עניים. דלמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה. והלכה כרבי עקיבא:

אין משתכרין בשל הקדש. פי' הר"ב שאין עניות כו' הכי איתא בפרק שני דייני דף ק"ו ע"ב. ועיין עוד טעם אחר בסוף פ"י דערכין ע"פ הירושלמי: