מסכת שקלים - פרק ד - משנה ב

פָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִשְׁכָּה. כֶּבֶשׁ פָּרָה, וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו, וְאַמַּת הַמַּיִם, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכָל צָרְכֵי הָעִיר, בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כֶּבֶשׁ פָּרָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן:

פרה אדומה ושעיר המשתלח. לעזאזל:

באין מתרומת הלשכה. אף על גב דפרה אינה נשחטת בעזרה באה מתרומת הלשכה, דחטאת קרייה רחמנא. ושעיר המשתלח, לפי שצריך ליקח שני שעירים ואין ידוע על איזה מהם יעלה הגורל לה׳:

ולשון של זהורית. שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה. וה״ה לעץ ארז ואזוב, אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של זהורית של שעיר המשתלח:

כבש פרה. שהיו עושים שני גשרים זה על גבי זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה ועליהן היו מוציאין את הפרה:

וכבש [שעיר] שהיו עושין כמין גשר עד חוץ לעיר, ועליו היה הולך המשלח את השעיר, מפני הבבליים שהיו תולשים שערו ואומרים לו טול וצא שלא תשהה עונותינו:

ולשון שבין קרניו. לידע אם הלבין ונתכפרו עוונותיהן של ישראל. והני אינם צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומות:

ואמת המים. העוברת בעזרה, אם צריכה תקון:

וכל צרכי העיר. לחפור בורות שיחין ומערות ותקון רחובותיה ושווקיה ושמירת העיר:

אבא שאול אומר כו׳ ואין הלכה כאבא שאול:

כבש פרה. עיין משנה ו' פ"ג דפרה וכבש שעיר עיין [*במשנה ד' פרק ו' דיומא. ועיין] בפירוש הר"ב משנה ז' דמנחות פי"א:

ולשון שבין קרניו. דאסמכינהו אקרא כמ"ש בפ"ד דיומא בס"ד ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים כדתנן התם ובלשון שקושרין בפתחו של היכל כדתנן התם ספ"ו:

וחומת העיר וכו'. באין משירי הלשכה. עיין מ"ש במשנה ה' פ"ה דנדרים: