מסכת כלאיים - פרק ו - משנה ו

מסכת כלאיים - פרק ו - משנה ו

פִּסְקֵי עָרִיס, שְׁמֹנֶה אַמּוֹת וָעוֹד. וְכָל מִדּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בַּכֶּרֶם, אֵין בָּהֶם וָעוֹד, חוּץ מִפִּסְקֵי עָרִיס. אֵלוּ הֵן פִּסְקֵי עָרִיס, עָרִיס שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ וְנִשְׁתַּיְּרוּ בוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן. אִם יֵשׁ שָׁם שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שְׁמֹנֶה אַמּוֹת וָעוֹד, נוֹתְנִין לוֹ כְדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת כלאיים - פרק ו - משנה ו

פסקי עריס. מפרש לה ואזיל:

שמונה אמות ועוד. כלומר מוסיף עוד על שמונה אמות דבר מועט והיא ששית אמה דהיינו טפח:

שחרב מאמצעו. כגון שנטע י״א גפנים בצד הגדר וחרב גפן האמצעי ונעשו שתי עריסין, שאין עריס פחות מחמש גפנים:

שמונה אמות ועוד נותנין לו עבודתו. לר׳ יוחנן בן נורי דלא חשיב עריס כרם נותן ששה טפחים לזה וששה טפחים לזה וזורע את המותר, ולמאן דחשיב ליה כרם צריך שיתן ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ואינו יכול לזרוע אלא אותו ועוד. מיהו אפילו מאן דחשיב עריס כרם לאו לכל מילי, מדלא בעי בפסקי עריס ט״ז אמה כמו בקרחת הכרם, ועוד דהזורע ד׳ אמות בכרם מקדש והזורע מותר פסקי עריס מששה טפחים ואילך לא מקדש כדלקמן [פ״ז מ״ג]:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת כלאיים - פרק ו - משנה ו

ועוד .פירש הר"ב טפח. לשון הרמב"ם ושיעור טפח הנזכר בכל המשנה בכל הש"ס ובו יהיה השיעור תמיד. הוא ארבע אצבעות בגודל או שש באצבע אשר תחת הגודל ושני השיעורים שוים. ודין מותר פסקי עריס שזכר הר"ב כדלקמן הוא בפרק ז משנה ג: