תלמוד - נדרים סג ב

והתניא . סיוע: הכותב עד ר"ח אדר . סתם עד ר"ח אכר הראשון קאמר מדקתני אם היתה שנה מעוברת וכו' מכלל דרישא דקתני עד ר"ח כו' לאו במעוברת עסקינן בתמיה הא מדקתני עד אדר הראשון מכלל דבמעוברת עסקינן ומאי שנא רישא ומאי שנא סיפא: אלא שמע מינה רישא דלא ידיע דמיעברא שתא . וכי נדר לשם אדר הסמוך לשבט קאמר הילכך עד אדר הראשון וסיפא מיירי בדידע דשתא מעוברת היא דהכי משמע אם היה יודע שהשנה מעוברת אסור עד ר"ח אדר השני: מתני' שלא נתכוון זה שלא לשתות אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. דודאי רוצה הוא לשתות ד' כוסות של יין בלילי פסח שכל אדם שותין: אלא עד לילי צום . עד אותה לילה שיצום למחר ואותה הלילה מותר לאכול בשר: עדי שעה שדרך בני אדם לאכול בשר . ורוצה לאכול עמהן: עד לילי שבת . ובלילי שבת מותר: שדרך בני אדם לאכול שום . והיינו לילי שבת: זהו כבודי . שלא אטול ממך: ויאמר לו . המדיר הריני כאילו נתקבלתי מה שבקשתי ממך: הרי אלו מותרות ליהנות ממנו . שאר הנאה: אלא לשם אישות . שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות: שלא נתכוון זה . המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוון לידור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה מרובה נתכוון:

והתניא . בניחותא. מכלל דרישא לא במעוברת בתמיה הא ודאי במעוברת איירי דהא קתני עד אדר ראשון אלא ודאי במעוברת וקשיא רישא אסיפא אלא רישא דלא ידע דמעוברת סיפא דידע דמעוברת ונדר עד אדר שני וקאמר דאדר סתם של מעוברת היינו אדר שני דחדש העיבור אדר ראשון הוא ולא אדר שני תדע שהרי אדר הראשון משלשים יום שני מכ''ט ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור: עד ר''ח אדר הראשון . דסתם אדר הוא אדר הראשון: שלא נתכוון זה אלא עד שדרך בני אדם לשתות יין . דהיינו עד לילי הפסח דבליל פסח יש לנו לומר שלא אסר עצמו: עד שיהא הצום . צום העשור: עד לילי הצום . דהיינו סעודה של יום הכפורים דרגילין לאכול בשר כדאיתא בחולין (דף פג.) רבי יוסי הגלילי אומר אף ערב יום הכפורים בגליל: שדרך בני אדם לאכול שום . דהיינו ליל שבת שהוא מתקנת עזרא שיאכלו שום בע''ש: האומר לחבירו כו' . דברים שבלב כי הני דמוכחי הויין דברים ואע''פ שלא פירש כמו שפירש חשבינן ליה: כור אחד של חטין וכו' . הני תרי בבי נתפרשו למעלה בפרק ארבעה נדרים (דף כד.): ר''מ אמר עד שיתן . אבל ברישא מודה דקאמר [אם] אין אתה בא ונוטל וזה רגילות שיאמר זה הוא כבודי והיתירא מעליא הוא אבל הכא אין רגילות לומר התקבלתי מאחר שמפצירו שיתן לבנו: לשאת בת אחותו . אורחא דמילתא נקט כדאמר (יבמות סב:) הנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה: שלא נתכוון זה להכנס לביתו אלא לאכילה ושתיה סעודה גדולה שמפצירו בדבר: